לאגוז יש מסורת ארוכת שנים כאחת היחידות הלוחמניות בצבא. כשמישהו מצליח לגנוב מהם ציוד יקר ערך, כפי שקרה לילה קודם – זה נתפס כפגיעה קשה ביוקרה של המפקדים ובדימוי העצמי של היחידה. אירוע כזה של גניבה הוא לא משהו שבאגוז עוברים עליו לסדר היום. לכן לא מפתיע שמי שיצאו לסרוק באזור המטווחים בנבי מוסא, בתקווה לתפוס את הגנבים, הם המפקדים: שני מפקדי פלגה ומולם מפקד צוות. הם רק לא תיאמו ביניהם ולא ידעו זה על היוזמה של זה.
כשהבחינו מפקדי הפלגה ואיתם שני חיילים בקצין שסרק לבדו, הם היו משוכנעים שמדובר בגורם עוין. הם החליטו לאגף אותו כשהם מתגנבים מאחורי סוללת עפר כדי להתקרב ולהפתיע אותו. כשהיו במרחק קצר מהדמות שחשדו בה, הם טיפסו על הסוללה. המפק"צ שמע אותם, הסתובב וראה מולו ארבעה אנשים חמושים, שכנראה גם כיוונו אליו נשק. גם בתודעה שלו הם נתפסו מיד כאיום. בטווח הקצר שעמדו זה מזה, כעשרה מטרים, נפתחה האש, כשעדיין לא ברור מי ירה ראשון.
צוות המומחים שמינה הרמטכ"ל יבדוק עכשיו את הנהלים, מי היה צריך לעדכן את מי כשיוצאים לסריקה כזאת ויבחן גם אם השינוי בהוראות הפתיחה באש תרם להתרחשות התקלה. ברור שאילו היה תיאום בין שתי היוזמות, האירוע הזה היה נמנע. מרגע שיצאו ללא תיאום, התוצאה האיומה של ההיתקלות נעוצה במצב התודעה שבו היו שני הצדדים: שניהם היו דרוכים ונחושים לתפוס את הגנבים, ולשניהם היה ברור שאם מישהו מסתובב בלילה באזור המטווחים, הוא בוודאות גורם עוין. בטווח הקצר שבו נתקלו ובהבנה שהם עומדים מול איום – ספק אם הייתה משמעות להוראות הפתיחה באש. אלה קצינים ולוחמים שמאומנים ומיומנים להגיב מהר ובקטלניות.
התרעות פיקוד העורף