נתחיל משלל ההמלצות שהציגה עו"ד בהרב־מיארה בפני ועדת האיתור. מדובר, לגמרי בלי ציניות, באוסף המלצות מרשים של אנשים רבים שעבדו איתה ולצדה, כאלה שיש להם דברים טובים לספר עליה. חלקם מהאקדמיה, חלקם – כמו שי ניצן, אמי פלמור ומשה לדור – מהמערכת המשפטית.
הכתב המשפטי של "גלובס", אבישי גרינצייג, בשתי חשיפות מטלטלות, בדק מה ערכן של ההמלצות שהעניקו לבהרב־מיארה כמה משופטי בית המשפט העליון. זה התחיל בהמלצה שהעניק למועמדת מי שכיהן עד לא מכבר כמשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט חנן מלצר. מלצר המליץ בחום רב על בהרב־מיארה לתפקיד, וגם הסביר על מה מבוססת המלצתו. "את עו"ד מיארה הכרתי לפני כ־20 שנה, עת הופיעה כפרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז תל אביב בתיק שעסק במכרז להקמת תחנת הכוח הפרטית הראשונה בישראל, ובו ייצגתי כעו"ד את העותרת נגד חברת החשמל ומדינת ישראל... כבר בהופעתה זו בלטה עו"ד מיארה במקצועיותה ובהגינותה".
גרינצייג מצא שבתיק הזה התנהל דיון אחד בלבד. זה קרה לפני 24 שנים, וצריך להודות שכאשר מדובר בחנן מלצר, מי שהחזיק משרד עורכי דין מצליח במשך שנים ארוכות, ששימש במשך 14 שנים כשופט בבית המשפט העליון, ושראה בחייו המקצועיים אלפי תיקים, אם לא למעלה מזה, האופן שבו הוא זוכר כיצד "בלטה עו"ד מיארה במקצועיותה ובהגינותה" בדיון אחד בודד לפני 24 שנה, מעורר השתאות.
מלצר זכר אותה מעוד תיק אחד. "בעת כהונתי כשופט, עו"ד מיארה גם הופיעה בפניי, וזכור לי שעשתה כן בתיק עקרוני שנדון בפני בית המשפט העליון... לגבי צו איסור פרסום... באותו עניין הציגה עו"ד מיארה טיעון מקיף, מלומד וממצה".
גרינצייג מצא גם את התיק הזה, שנדון בעליון לפני כעשור, ומצא כי בשניים מתוך חמשת הדיונים שנערכו בעניינו, ואשר רובם עסקו בניסיונות להגיע לפשרה בין הצדדים, מי שטענה בשם המדינה היא בכלל עו"ד מיכל ברנדשטיין מפרקליטות המדינה, ולא עו"ד בהרב־מיארה. בשלושת הדיונים האחרים טענה עו"ד בהרב־מיארה יחד עם עו"ד אחרת. למרבה המבוכה, בפסק הדין שאותו כתב מלצר, הוא עצמו בחר לציין בשמה עורכת דין אחרת כמי שייצגה את המדינה, ולא את בהרב־מיארה.
ההיכרות הקטנטנה, הכמעט אקראית הזו, לא הפריעה לו לציין בהמלצה שהעניק לה, כי "היא נתגלתה כבעלת ידע משפטי רב, כשקולה ואחראית, כטוענת בשום שכל, בטוב טעם ובניחותא, ועל הכל כבעלת יושרה". יודעים מה? זרקו את כל ההערות האלה הצדה. שימו את הציניות בצד. בואו נניח שבהרב־מיארה באמת כיכבה בשני התיקים האלה, מול עיניו המשתאות של מלצר, פעם אחת לפני 24 שנים ופעם שנייה לפני עשר שנים, באופן שלא איפשר לפספס את היותה "שקולה ואחראית, הטוענת בשום שכל, בטוב טעם ובניחותא". נראה לכם הגיוני שעל סמך שתי הופעות, בשני תיקים, במשך חצי יובל, אפשר להמליץ על מישהי כעל מועמדת ראויה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה? זה רציני מצדו של מי שהיה כאן מס' 2 בבית המשפט העליון? על סמך המלצות שכאלה הוא רוצה שייבחר כאן יועמ"ש?
הלאה. ברשימת הממליצים שהגישה עו"ד בהרב־מיארה לוועדת האיתור, מופיע גם שמה של שופטת העליון ענת ברון. בהרב־מיארה ציינה במסמכים שהגישה לוועדת האיתור כי ההיכרות ביניהן היא היכרות מקצועית ואישית על פני למעלה מ־30 שנה. גרינצייג פנה לברון כדי לברר איזו היכרות מקצועית הייתה לה עם המועמדת. ברון, בתגובה, בניגוד למה שציינה בהרב־מיארה בטופס, הכחישה קיומו של קשר מקצועי כלשהו.
התרעות פיקוד העורף