לאדם שמחפש מעט עומק או היגיון, קשה למצוא עניין במרבית הוויכוחים שמסתחררים סביבנו. האם איציק אלרוב המציא את מחאת הקוטג׳, אבל משקיט את מחאת המחירים הנוכחית מסיבות פוליטיות? או שזה דווקא אריה דרעי שמעצים את עוני מצביעיו כדי שהוא יוכל לנפוש בשווייץ?
עבור חלק המטרה היא הדמוקרטיה, עבור חלק היא שוויון או צדק, עבור חלק היא החזרת נתניהו לשלטון. אבל מרוב בלבולי ביצים, התלהמויות ואיבוד עשתונות כטקטיקה, כמעט לא נותר מקום לדבר על פתרונות אמיתיים לבעיות אמיתיות. רובנו פשוט הפסקנו לחשוב.
יש המון בעיות, שינויים, בלבול ועצבים, אבל זה הסיפור עם הקורונה, וכך זה היה לכל אורך השנתיים האחרונות. ממש כפי שהיה מותר לומר "כל הכבוד" לממשלה הקודמת שהביאה את החיסונים הראשונים, מותר להגיד שגם הממשלה הנוכחית מתמודדת באופן סביר יחסית עם הטרפת העולמית הזאת.
התרעות פיקוד העורף