ארדואן ביקש אז לרשת את ההגמוניה האזורית מחוסני מובארק באמצעות ברית מוזרה, שהתרסקה עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה ומשבר הפליטים מרחבי המזרח התיכון, שביקשו לנדוד לאירופה דרך טורקיה. בשנים שבהן כפה ארדואן קיפאון ביחסים, בנתה ישראל מערכת קשרים ביטחונית, אנרגטית וכלכלית מצוינת עם יוון וקפריסין, שנואות נפשם של הטורקים.
ישראל כבר קיבלה החלטה, המצויה בהסכמה של המערכת הביטחונית והמדינית, כי יחסיה החדשים עם טורקיה, שמונעים מתוקף מצוקתה הכלכלית הקשה ומצוקתו האישית של ארדואן – לא יבואו על חשבון יוון וקפריסין. מסרים כאלו כבר עברו לבני בריתנו שם, ובקרוב יתבצעו ביקורי בכירים כדי להעביר את המסר הזה גם לאנקרה.
גם בתקופת היחסים הרעועים עם טורקיה נמשכו שיתופי פעולה בתחומי המודיעין, הסחר והתיירות. עשרות רבות של טיסות יוצאות מדי שבוע מנתב"ג לאיסטנבול, וטורקיה הייתה ועודנה מדינה חשובה מאוד עבור ישראל, גם בגלל הגבולות המעניינים שלה עם איראן, עיראק וסוריה, גם בגלל הצמיחה ומיקומה האסטרטגי, וגם בגלל מקורות המים והשליטה בים התיכון.
יצא לי להיות יועצו של שר הביטחון בשנים 1996־2000, בתקופת תור הזהב של יחסי ישראל־טורקיה, שכללה ביקורי בכירים הדדיים, תרגילים צבאיים, שיתופי פעולה טכנולוגיים ומודיעיניים, פעילות ענפה של התעשיות הביטחוניות בטורקיה וכמובן סחר ותיירות לרוב. ומנגד יצא לי להיות דובר צה"ל בימי משבר "המרמרה", ובימים שבהם הרמטכ"ל הטורקי הגנרל באשבוע נשלח לכלא עם מפקדי חיל האוויר וחיל הים שלו, שבוע בלבד אחרי שנפגשנו בכנס באנקרה.
לא כל האשם בצד שלנו. גם הפלסטינים לא פספסו מעולם הזדמנות לפספס הזדמנויות ומנהיגותם הנוכחית, כמו זו שלנו, לא בנויה לקבל החלטות קשות, שרק הופכות למורכבות יותר מיום ליום עבור שני הצדדים.
בינתיים, מקיימת ישראל מול הרשות הנחלשת סוג של "תחזוקת שבר", נערכת ליום שאחרי אבו מאזן ומחזקת את הקשר עם יורשיו הפוטנציאליים, כמו חוסיין א־שייח' ונוספים, אף על פי ש"המנצח" יכול להיות גם מרואן ברגותי, שישראל עשויה לשחררו מהכלא כדי שיוביל את הרשות ביד רמה וימנע השתלטות חמאס על הגדה.
ובינתיים, דנים כעת באפשרות לאפשר את חידוש פעילות הקזינו ביריחו, ולחזק בכך את כלכלת הרשות ועל הדרך גם את זו של מעלה אדומים. כשהייאוש לא נעשה יותר נוח, מה אפשר כבר לעשות חוץ מלשתות קצת וויסקי ולהמר בקזינו?
בדרך, האירוע הזה מחזק ומגבש את תושבי אוקראינה, מלחיץ את המדינות הבלטיות שיודעות שגם הן על הכוונת של פוטין, ומביא מדינות רבות, ובהן ישראל, להתלבטות אם לנקוט עמדה ולריב עם מוסקבה, או פשוט לטמון את הראש בחול – כמו פעם. בינתיים, הדאגה הגדולה בישראל ממלחמה בין רוסיה לאוקראינה הייתה המחסור בייבוא ביצים מאוקראינה לקראת חג הפסח. בחיי.
4. לא רבים מכירים את השם מאיר שפיגלר - אחד ממשרתי הציבור הטובים, האמיצים והמנוסים במדינת ישראל. בשנים האחרונות משמש שפיגלר כמנכ"ל הביטוח הלאומי, לאחר שבעבר מילא שורת תפקידים בצמתים שונים של השירות הציבורי. מאיר הוא "סיביל סרוונט" בכל רמ"ח איבריו, הוא מנוסה, מחויב לאזרחי ישראל ויודע שהם גם הבעלים שלו וגם הלקוחות שלו.
בקרוב יסיים את תפקידו בביטוח הלאומי (אני לא מבין למה בדיוק). בשנים האחרונות הוא הפך את הארגון האפור הזה לארגון החברתי החשוב במדינה. הוא גילה אומץ ותעוזה לבצע רפורמות, להתנגד בתוקף ובלהט מפני אגף התקציבים באוצר, שביקש להניח ידו על כספי הביטוח הלאומי, ואפילו החליט על מקדמות של 2,000 שקל לפני פסח בתקופת הקורונה מבלי לשאול איש.
כתבתי בתקופת הקורונה שאני ממליץ להעניק לביטוח הלאומי את פרס ישראל, כשם שהוענק בעבר לגבעטרון או לנח"ל. אפשר להוסיף להמלצה גם את מאיר שפיגלר על מפעל חיים בתחום השירות הציבורי. ובינתיים, בשם מיליוני שקופים ברחבי המדינה שלא מכירים את השם מאיר שפיגלר – תודה לך.
5. כשומר לילה בקיבוץ בצעירותי, אתקשה לשכוח את הזעקות שבקעו מבעד למכשיר האינטרקום בבית התינוקות, שהיה חפ"ק הלילה שלנו. "בואי, שומרת!!!", היו הפעוטות זועקים מבעד למכשיר, ואנחנו השומרים היינו מנהלים מעת לעת מרדף לילה אחר ילדים שניסו להימלט מבית הילדים אל דירת הוריהם. נזכרתי בקולות ובמראות מהימים ההם כשצפיתי השבוע בסרטה של איילת דקל, "ארבע שעות ביום", ששודר בכאן 11 על הלינה המשותפת בקיבוצים.
לשמחתי הרבה, ילדיי אורי, תמר וענבל ניצלו מהניסוי הגדול הזה בבני אדם שערכו בתנועת הקיבוצים במשך עשרות שנים. זה לא טבעי ולא הגיוני שילד יראה את הוריו רק ארבע שעות ביום ולא ילון בביתו, עם משפחתו.
6. ראיתי בהקאמרי את "גדר חיה", שביים אילן רונן על פי ספרה של דורית רביניאן. בשעה ומחצה אתה מקבל את תמצית הזווית האנושית של הקונפליקט הבלתי מתכנס בין צעירה ישראלית לגבר פלסטיני שנפגשים בבועה במנהטן, ניצתת ביניהם אהבה שמתאפשרת בניו יורק אך מתנפצת כשהם חוזרים הביתה לתל אביב ולרמאללה, כשביניהם חומת בטון גבוהה.
ענבל, בתי הצעירה שצפתה יחד איתי, הבינה באחת, יותר מכל שיעור שתקבל, את עוצמתה של הטרגדיה ואולי את העוצמה המתבקשת לתקווה וכמיהה למציאות אחרת. לכו לראות וקחו את הדור הצעיר.
וכך אולי יתממש היעד להפחית את העיסוק הפוליטי בגלי צה"ל, ואולי לתת במה לאותם 80% של הרוב השקט והרגוע, אנשי עמל, חינוך, תרבות, שדה וחרושת, שהלך לאיבוד בין הקיצוניים משני הצדדים ושקולו לא נשמע. שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף