לשמע הדברים נמלאתי בושה ומבוכה: ״אתם קהל שאני אוהב, אשכנזים ששרים יפה. אין כאן צ'חצ'ח אחד״. סביבי הייתה מבוכה ומאחור היו שצחקקו. עיתונאות היא כנראה מחלה סופנית, ומיהרתי לחשוף, לשתף ולצייץ בטוויטר ובעמוד הפייסבוק שלי - והארץ בערה והגינויים מקיר לקיר.
ואני, כידוע לכם, ״צ'חצ'ח בכיר״. סורי מדמשק משני הצדדים. אני מגיע כל שנה לפסטיבל היפה הזה, ואני מודיע לכם שאף אחד לא ייקח ממני את ״חורשת האקליפטוס״ או את ״שיר של יום חולין״. הם לא של גרוניך ולא של האשכנזים, כשם ש״הפרח בגני״ או ״גדליה רבע עוף״ לא שייך רק לבני המזרח, אלא לכולם.
אינני יודע אם המשטרה אכן קיבלה פקודה מהדרג המדיני לשחרר את 400 המוסלמים שנעצרו יום קודם לכן בהר הבית. אני מניח שאם כך היה, זה היה דולף בו ביום. אבל עצם העובדה שכולם שוחררו ושעשרות מהם לא הובאו להארכות מעצר – פוגעת בהרתעה, פוגעת במשילות ובריבונות.
התרעות פיקוד העורף