1. לחשב מסלול מחדש
כך או אחרת, הכנסת תחזור לפעילות ב־8 במאי עם פתיחת מושב הקיץ, ועד אז יצטרך שר האוצר להורות לפקידיו לרענן את תוכניות העבודה. בלשון אקטואלית, ליברמן חייב לעשות ריקול להחלטות שהתקבלו. חלקן פשוט פג תוקפן. הכנסת יצאה לפגרה עם רוב קואליציוני שברירי, אבל מאז פרישת ח"כ עידית סילמן היא איבדה אותו, וכל החלטותיה תלויות על בלימה.
מושב הקיץ עומד להפוך עבור פקידי האוצר לתוכנית הישרדות VIP. הוא הופך לגורלי, כי בהיעדר רוב פרלמנטרי לא ניתן יהיה לאשר בכנסת החלטות ממשלתיות שכבר התקבלו. לכן באוצר חייבים לבצע כבר כעת חישוב מסלול מחדש לרעיונות תקציביים המחייבים חקיקה, חלקם במסגרת חוק ההסדרים.
שרת המדע והחדשנות אורית פרקש הכהן פנטזה השבוע למשל בפייסבוק: "אני דוחפת שבתקציב הקרוב נצליח להכניס חוק חינוך חינם לגילים 0־3. זה יסייע בחיסכון של אלפי שקלים בחודש לזוגות צעירים. לא ייתכן שזוגות יצטרכו לחשב אם משתלם להם לצאת לעבוד או לשלם על מעונות". רעיון מעולה שכבר נדון בעבר מספר פעמים. אכן הייתה כוונה להכניס אותו לתקציב הקרוב, אך ספק אם התקציב ל־2023 יאושר בהיעדר רוב קואליציוני.
מדובר, בין השאר, בעסקת החבילה במשק הכוללת את העלאת שכר המינימום שעדיין לא אושרה סופית, ובתוכנית הפיצוי לעצמאים נפגעי אומיקרון (מינואר־פברואר), שסוכמה לפני חודשיים וחצי אבל אף עצמאי לא קיבל עדיין אגורה. וקיימת גם תוכנית הסיוע לזוגות צעירים דרך נקודות זיכוי בתלוש השכר ותוספת של 1,600 שקל כמס הכנסה שלילי (מענק עבודה).
אגב, תוכנית זאת הותאמה בוועדת הכספים לדרישות חברי כנסת מהאופוזיציה, אבל ספק אם זה יעזור. וקיים גם הדיון המתוכנן בכנסת על הפחתת המכסים על פירות וירקות, ותוכנית החומש בהיקף 21 מיליארד שקל למגזר הערבי, הכוללת גידול בתקציבי החינוך, הדיור, התחבורה, התעסוקה והספורט.
כל זה יירד לטמיון אם תקציב 2023 לא יאושר, והנה סיבה נוספת לכך שרע"ם מעוניינת בהמשך קיום הממשלה. מרבית התוכניות מיטיבות עם כלל האוכלוסייה, אבל שר האוצר עמוס ההבטחות אינו יכול לסמוך על תמיכת האופוזיציה. מופע הצרחות הכאוטי בוועדת הכנסת בדיון על הדחת ח"כ עמיחי שיקלי מימינה השבוע הוא רק פרומו למושב הקיץ.
האופוזיציה מצפה לנפילת הממשלה, ולא משנה מה יהיה המחיר הכלכלי. בדרך הם לא ייקחו שבויים. למצביעי הליכוד אין מה להפסיד, כי הם שבויים בגישת "רק ביבי". הממשלה תעשה כל מאמץ לשרוד את מושב הקיץ, שיהיה חם כמו הגיהינום, ואחר כך תחכה אולי לנס שיאפשר את העברת תקציב 2023.
2. בוקר טוב, בהרב
אשר בהרב, היו"ר הנבחר של דירקטוריון חברת החשמל, "התפטר" השבוע מתפקיד שהליך אישורו אפילו לא הושלם עדיין. הודעה מוזרה, שכן רשות החברות לא אישרה את בקשתו לשמש כיו"ר ב־50% משרה, מה שנחשב כתקדים שנתפר במיוחד עבורו.
למרות זאת, במכתב ההתפטרות שהגיש, ציין בהרב בין השאר: "נחשפתי למעורבות אגרסיבית של שיקולים פוליטיים בקרב חברי הדירקטוריון וגורמים בהנהלת החברה, שכמותה לא ראיתי בעבר". סביר שבהרב מתייחס להליך בחירת המנכ"ל ומזכירת יו"ר הדירקטוריון.
בוקר טוב, אליהו. לפתע מנהל בכיר במשק מתעורר יום אחד ונחשף לכך שבחברות ממשלתיות יש גם שיקולים פוליטיים. אז ראשית, מן ראוי לציין שבהרב עצמו נבחר לתפקיד בהליך חריג, אף שאינו נמנה עם נבחרת הדירקטורים. ניסיון קודם למנות את אמי פלמור לאותו תפקיד נכשל בדיוק משום שאינה נמנית עם הנבחרת. שנית, כאמור בהרב הסכים לקבל את התפקיד בתנאי שישמש בו בחצי משרה. כשמדובר באחת מהחברות הממשלתיות הגדולות במשק, ספק אם חצי משרה מספיקה לכהונה מאתגרת כזאת.
ולמרות זאת יש לו עדיין טענות. אם בהרב באמת לא מסוגל למלא את התפקיד רק משום שהדירקטוריון בחר מנכ"ל שלא כלבבו, או שנתקל בניסיון למנות כמזכירת הדירקטוריון את מי שהייתה יד ימינו של שר האנרגיה הקודם יובל שטייניץ - כיצד יהיה מסוגל להתמודד עם האתגרים החשובים באמת של חברת החשמל? הרי ברור שממשקים מהותיים בחברה, ובכלל זה מערכת היחסים עם הצרכנים ועם הרשות הפלסטינית, תעריפי החשמל ומערכת הרכש נגועים גם בשיקולים פוליטיים.
בהרב שבר אומנם שיא שלילי של משך תקופת כהונה, אבל עם כל הכבוד, בעיית המינויים בחברה אינה שלו. היא רובצת לפתחה של שרת האנרגיה קארין אלהרר. אם השרה נכשלה בשני ניסיונותיה למנות יו"ר לחברת החשמל וקיבלה מנכ"ל שלא כלבבה, היא איבדה בפועל את השליטה על הנעשה בה. ואולי באמת אלהרר נושאת אך ורק בתואר שרת האנרגיה, ושר האנרגיה האמיתי הוא לא אחר משר החוץ יאיר לפיד.
לפי הערכות, יו"ר יש עתיד הוא מי שבאמת מקבל את ההחלטות מאחורי הקלעים בנוגע למינויים. חלק מהמינויים שבגזרתו מוצלחים מאוד (כמו אמיר חייק כשגריר באיחוד האמירויות), אך חלקם רעים לתפארת (כמו הניסיון למנות את קרובת משפחתו לדירקטוריון קק"ל). את המינוי של מאיר שפיגלר למנכ"ל חברת החשמל הוא סגר מול שר האוצר ליברמן, שאליו הוא מתייחס כגורו הממשלתי. ליברמן הסכים למינוי בהרב כיו"ר במשרה חלקית בתמורה למינוי שפיגלר כמנכ"ל. אבל כאמור ההליך לא הושלם.
ואם במינויים עסקינן, הטעות הגדולה ביותר של לפיד הייתה כשמנע משפיגלר (באמצעות שר הרווחה ממפלגתו מאיר כהן) כהונה נוספת כמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, תפקיד התפור למידותיו. הוא והמוסד מתאימים כמו כפפה ליד. את פירות הבאושים של מדיניות משרד האנרגיה בחברת החשמל נאכל בעתיד כולנו.
3. פלונטר תקשורתי
הודעת מנכ"ל בזק דודו מזרחי על החלטתו לפרוש כמעט לא הפתיעה. למען האמת, מה שהפתיע הוא משך הזמן הארוך יחסית (כשנתיים) שבו החזיק מעמד בתפקיד תחת יו"ר הדירקטוריון גיל שרון. הכתובת שעל הקיר הבהיקה באותיות קידוש לבנה. שני מנהלים השונים באופיים, שהכימיה ביניהם הייתה הצד החלש ביחסיהם. מזרחי הדעתן גויס על ידי היו"ר לשעבר שלמה רודב וזכה ממנו לאמון מלא. עם פרישת רודב ומינוי שרון היה ברור שמזרחי נמצא על זמן שאול.
כבר עם מינויו של שרון כיו"ר שיגרתי לבזק שאילתה: האם בכוונת מזרחי לפרוש? - אך הוסבר לי בתשובה שבשלב זה אין שום שינויים. כאמור, זה היה נכון עד השבוע.
מזרחי רחוק מלהיות יס מן, וזה משהו שיושבי ראש לא אוהבים. ב־2016, בעיצומה של סערת בזק־יס, פרש מזרחי מתפקיד המשנה למנכ"ל בזק ועבר לפרטנר. משם עבר לתנובה, וזמן קצר לאחר מכן הוחזר כאמור לבזק כמנכ"ל. בבזק לא היסס להוביל מהלכים פורצי דרך, שהתירו את הפלונטר התקשורתי שממנו סבלה.
התוצאה ניכרת היטב בדוחות החברה ל־2021, שבה חזרה לחלק דיווידנד. בדרך להצלחה הוא לא היסס להתעמת עם חברים בדירקטוריון, ולא תמיד זכה לגיבוי היו"ר. הוא התקומם נגד תוכנית בעלי הבית החדשים, שעם כניסתם לבזק דרשו לפטר כ־3,000 עובדים, בטענה כי החברה עלולה לפשוט רגל.
בסופו של דבר העובדים לא פוטרו, ובזק, ברוך השם, ממשיכה לפעול ולבעוט. מזרחי גם המליץ שבזק תיכנס לטלוויזיה באינטרנט ותוכל להציע ללקוחותיה פתרון משלים שאינו קיים היום (תוכנית הטריפל). הדירקטוריון דחה את ההצעה מחשש לפגיעה בחברת הבת יס.
מנכ"ל בזק הפורש יקים ככל הנראה קרן השקעות עם קבוצת אלקטרה שבבעלות משפחת זלקינד. במקביל הוא בוחן הצעות אחרות. החיבור עם אלקטרה נעשה באמצעות חבר משותף שיצר את הקשר עם איתמר דויטשר, מנכ"ל אלקטרה. הכימיה הייתה מיידית.
הסיפור של דודו מזרחי בענף התקשורת בכלל ובבזק בפרט מעיד על הפלונטר בענף, שגובל כמעט בגילוי עריות תקשורתי. הניידות בתוך הענף מדהימה. מנהל בחברה מסוימת יכול למצוא את עצמו מחר, וללא תקופת צינון, כמנכ"ל חברה שעד אתמול התחרה בה. לתופעה המדהימה הסברים רבים, ובראשם התחרות החריפה בענף מאז החלה הרפורמה בסלולר, החדשנות הטכנולוגית ושינוי מבנה הבעלות במרבית החברות. כל בעל בית חדש מגיע עם מגוון מנהלים חדש באמתחתו.
הזכרתי את אלקטרה שתקים קרן עם מזרחי, אבל ללא קשר היא גם אחת מבעלות השליטה בדיסקונט השקעות - הבעלים של סלקום. מייקי זלקינד, מבעלי אלקטרה, היה מעורב מאחורי הקלעים במינוי דניאל ספיר לניהול סלקום. מי שהמליץ לזלקינד למנות את ספיר היה לא אחר מאשר יו"ר דירקטוריון בזק גיל שרון, המכיר את ספיר מעברם המשותף.
ספיר החליף בניהול סלקום את אבי גבאי, שחבר לבעלי השליטה החדשים בקבוצת פרטנר. הקבוצה כוללת גם את שלמה רודב, יו"ר בזק לשעבר, שעשוי לכהן כיו"ר פרטנר. כניסתו של גבאי לפרטנר עלולה להתעכב על רקע תקופת הצינון שאליה התחייב עם עזיבתו את סלקום. נזכיר שמי שפרש לפרטנר מבזק היה גם מיודענו דודו מזרחי, שכזכור חזר בסופו של דבר לניהול בזק ופרש ממנה השבוע.
המועמד המוביל לניהול בזק כעת הוא רן גוראון, לשעבר מנכ"ל פלאפון, ששרד את כל השינויים הניהוליים בבזק. כל בחירה מלבדו תהיה בגדר הפתעה מרעישה.
המתרחש כעת בשוק התקשורת מחייב חשיבה מחודשת על מושגים כמו "צינון", "הסכם אי־תחרות" או "שנת הקפאה". לכן גם לא צריך לתגמל במיוחד מנהלים המתחייבים בהסכם "אי־תחרות". מדובר במושגים מיושנים שאין להם מקום בכלכלה המודרנית, שבה השינויים הטכנולוגיים מתרחשים בקצב מדהים.
נדמה שגם בבתי הדין לעבודה מפנימים שבשם חופש העיסוק אין מקום להגביל ניידות. מדובר בניידות של מנהלים עסקיים, של טאלנטים בענף הפרסום, הפיננסים, ההייטק, או בכל תחום עסקי אחר, ובטח בעולם התקשורת. אפילו בבנקאות המסורתית התרגלו שמנהל בנק יכול לחצות את הקווים ובמעבר רחוב אחד בלבד להגיע לבנק המתחרה, עם כל הכאב והתסכול.
4. מלכת הסייבר
שלשום פרסמה צ'ק פוינט את דוחות הרבעון הראשון של 2022, שצריכים להפוך למושא לקנאה בכל חברה בורסאית. החברה הרוויחה 204 מיליון דולר לעומת 211 מיליון דולר ברבעון המקביל, אך למרות הירידה ברווח הנקי, הרווח למניה גדל ב־2% ל־1.57 דולר למניה, בזכות תוכנית רכישה חוזרת של מניות בהיקף 325 מיליון דולר. המכירות גדלו ב־7% ל־543 מיליון דולר. ההוצאות התפעוליות זינקו ב־15% ל־238 מיליון דולר, והחברה צופה המשך גידול במכירות לקראת הרבעונים הבאים. יתרות המזומנים שלה מסתכמות ב־3.8 מיליארד דולר.
עד כאן לתוצאות, שאמורות היו לספק כל בעל מניות בחברה סבירה. אבל צ'ק פוינט אינה חברה כזאת. היא נהנית מטייס אוטומטי בדמות הגידול בהתקפות הסייבר ושכלולן, המחייב פתרונות בזמן אפס.
גידול של 54% בהיקף מתקפות הסייבר בעולם בשנה מחייב בחינה מתמדת של אמצעי ההגנה, במטרה למנוע את ההתקפה הבאה. "אחד מתוך 36 ארגונים בישראל חווה מתקפת סייבר", אומר שויד.
אך צ'ק פוינט כאמור אינה עוד חברה, ובעלי המניות שלה מצפים לחשיבה קצת יותר נועזת, לשימוש מושכל יותר בכסף (חוץ מרכישה חוזרת של מניות) על חשבון הרווחיות השוטפת, או בקיצור - חשיבה מחוץ לקופסה (תרתי משמע). שויד עצמו כמובן מסודר עם הון הנאמד ב־5 מיליארד דולר. הבעיה אינה אישית שלו, והנסיבות הנוכחיות אינן פשוטות. יש שיקראו לכך אגו.
צ'ק פוינט מאותגרת מול חברות כמו פאלו אלטו, שהוקמה על ידי הנמסיס ניר צוק, יוצא צ'ק פוינט, ונסחרת לפי שווי של יותר מ־50 מיליארד דולר. היא תחליף במדד נאסד"ק 100 היוקרתי את צ'ק פוינט, הנסחרת סביב ה־15 מיליארד דולר. מתחרים נוספים מהתחום כמו פורטינט כבר עקפו אותה בסיבוב.
לאחר יותר מ־30 שנים החליטה צ'ק פוינט לעשות מעשה ולשנות אפילו את הלוגו, ובהמשך את השפה הארגונית שלה. היא החלה במסע לגיוס 500 אנשי שיווק ומכירות, ובשוק הנוכחי זו משימה מורכבת מאוד. "אכן לא קל היום לגייס אנשים. שוק ההייטק חם מאוד במיוחד בנושא השכר", אומר שויד.
ההשקעות במחקר ופיתוח זינקו, והשפה הארגונית הפכה לאגרסיבית יותר לאחר ששויד הסיר את הכפפות. כדי לקצר תהליכים ולהגיע היישר למכירות דו־ספרתיות החברה החלה לשלם כסף טוב גם לחברות בראשית דרכן. לדוגמה ספקטקל, המפתחת מערכות סייבר מתקדמות, נרכשה כשנתיים לאחר הקמתה תמורת 60 מיליון דולר.
שויד מרוצה מהמגמות החדשות, ולדבריו "התוכנית האסטרטגית מתקדמת בהתאם למטרות שהצבנו לעצמנו. אני מרוצה ממדדי הביצוע, וזה מיתרגם להכנסות. זה מתבטא גם בשביעות הרצון של הלקוחות מכל רחבי העולם, כולל לקוחות שאנחנו מספקים להם שירותי אבטחת אי־מיילים. נמשיך לרכוש חברות מעבר למה שקנינו הרבעון.
"ניהול צ'ק פוינט הרבה יותר מורכב היום. עבודת הניהול אינה פשוטה. לוקחים סיכונים, עושים טעויות ולומדים לעשות דברים חדשים. בעבר השקענו באבטחת מובייל, ולי זה ברור שזה הולך להיות נושא חם, אבל הצלחנו בצורה מוגבלת", אומר שויד.
אז האם צ'ק פוינט באמת בדרך לצמיחה מואצת? את התשובה לכך נקבל עם פרסום דוחות הרבעון השני בעוד שלושה חודשים, או אולי, בשוק כל כך תחרותי, רק בעוד שנה.
5. העצמאות שלו
שבוע לפני יום העצמאות, אני שואל את נשיא התאחדות התעשיינים ד"ר רון תומר מה מטריד את התעשיינים. במקום לקבל תשובה קצרה, פתח ד"ר תומר במונולוג ארוך על המהלכים שצריך לנקוט כדי להביא לעצמאות עתיד לתעשייה ולכלכלה הישראלית.
"את כולם וגם את התעשיינים מטרידים האינפלציה והחשש מעליות מחירים. אני לא רוצה לדבר כרגע על השאלה אם עליית מחירי המוצרים מוצדקת, אלא מה צריך לעשות כדי לצמצם את האינפלציה ולמנוע את ההתייקרויות. המצב בעולם לא קל: חומרי גלם, תעריפי תובלה ימית והנמל המושבת בשנחאי, שמוציא יותר מכפול 20 מנפח כל נמלי ישראל. אין משלוחים והם מעדיפים לשלוח גם במחירים יקרים לארה"ב ולאירופה. כלומר חשוב שתהיה תעשייה עצמאית וחזקה שלא תהיה תלויה בגורמים זרים. ישראל אינה לקוח אסטרטגי של סין, ולכן היא לא יכולה להיות תלויה באף אחד. בעיה נוספת היא של מחירי האנרגיה המתייקרים".
"ביחס לריבית, הנגיד יכול היה לדעתי להתאפק עוד קצת עם ההעלאה, שכן האינפלציה בישראל נמוכה משמעותית יחסית לעולם. אבל אם תהיה העלאה אחת ולא ניכנס למרוץ המטורף של העלאות ריבית, אז ניחא. גם אם האינפלציה תרים ראש, יש כלים טובים יותר לטיפול בה, בעיקר דרך פתיחת השווקים לתחרות. להילחם באינפלציה רק דרך הריבית זה כלי של העבר".
"אם לא תהיה עסקה, העדכון האוטומטי הבא יהיה רק באפריל 2023, ואז שכר המינימום יעלה ל־5,337 שקל, כאשר לפי תנאי עסקת החבילה הוא אמור היה להגיע באותו מועד ל־5,500 שקל. בגלל מספר חברי כנסת רדיקליים כמו נעמה לזימי זה נמנע. העלאת השכר הייתה מפצה על האינפלציה, אבל עכשיו לא מקבלים כלום. אני קורא לחברי הכנסת להתעשת, לאשר את העסקה ולא לגרום נזק לעובדים. כרגע יש מסביב הרבה דיבורים, אבל הם רחוקים מלהבשיל לאיזה סיכום".
התרעות פיקוד העורף