בהשוואה לחגים אחרים, חג השבועות מקבל "טיפול" צנוע, כמעט שולי במקורות. לחג המציין את האירוע הכי מכונן של עם ישראל, מעמד הר סיני וקבלת התורה - "וההר בער באש עד לב השמים" (דברים ד, יא) - אין מצוות מעשיות, לא עשין ולא לאווין.
לשבועות גם אין מסכת מיוחדת כמו לחגים האחרים. יום ומועד החג נקבע בתלמוד על ידי התנאים, וגם זאת לאחר ויכוח ודיון מרתקים (תלמוד בבלי, מסכת שבת פו־פח). לכל הלכות חג השבועות הוקדש סימן אחד קצר בשולחן ערוך, וגם הסימן נכלל בהלכות חג הפסח. אולם חג השבועות מעוטר במנהגים. הבולט והידוע בהם – אכילת מאכלי חלב וקישוט בתי הכנסת בעשבים ועלים ירוקים.
האזכור השולי של חג השבועות, ההצטנעות הכתובה והמוצהרת שניתנה לו במקורות, היעדרם של מצוות ואיסורים המאפיינים חגים ומועדים, הם שמעניקים ומחדירים את מעמדו, מרכזיותו ועוצמתו. למתן תורה וקבלתה אין צורך במצוות מיוחדות או לאיסורים. מתן תורה וקבלתה אינם כרוכים בזמן. כדברי הפסוק, "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה".
אין גבול לגדולתו ולעוצמתו הרוחנית של חג השבועות. יש ומן הראוי לזכור שהר סיני, שממנו ירדה התורה, הוא במדבר, במקום שאינו של יישוב אדם. שטח הפקר הנותן לכל אדם גישה חופשית אליו.
בתורה ובמקורות החג זוכה כאמור למקום צנוע. לא כך בספרי חסידות ובדברי תורה שנאמרו לגבי החג מפיהם של צדיקים קדמוניים ואדמו"רי החסידות בדורות קודמים. הצדדים המיוחדים והייחודיים של חג השבועות מודגשים, מתועדים ומונצחים לדורות בתורת "שפת אמת" – האדמו"ר השני של שושלת חסידות גור.
שפת אמת הרגיש וחש קרבה מיוחדת לחג השבועות. חג מתן תורה הוא עולמו הטבעי, תבל ומלואה עבורו. מדברי התורה על חג השבועות, מהשיחות על משמעות החג, מההארות שלו על מעמד הר סיני, מהסבריו על הקולות והברקים, מתברר ומתגלה שלשפת אמת חג השבועות הוא המועד הכי מוכר, הכי מושג, הכי נתפס.
שפת אמת מסביר ומאיר את חג השבועות כבעל מפעל המתפאר וגא במוצרים שהוא מייצר, כבעל חנות המשתוקק לשווק את תוצרתו. יש לשפת אמת "בלעדיות" על שבועות, להבין, ללמד, להאהיב ולהשגיב את החג בסמכות שאולי ניתנה רק לו.
אם יום חג השבועות נקבע בגמרא בשקלא וטריא בין תנאים – שפת אמת כתנא הוסיף מדעתו לחג השבועות, דעה והוספה שאין להן גבול והשגה
התרעות פיקוד העורף