אני ממשיך לפזם "פרצופה של המדינה", ולנגד עיניי הנעצמות משייטים איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ', גלית דיסטל אטבריאן, מאי גולן. ואז, פתאום מגיחה מאי־שם העסקנית הדרום תל אביבית שפי פז, שמצייצת בטוויטר אחרי שראתה ילדים שחורים משתכשכים במי בריכה בדרום תל אביב שהם "מלאכי חבלה". אני פוקח את העיניים מבוהל. על כוננית הספרים שלצדי אני רואה את אחת מחוברות השירה של המשורר א. שיין. על שער החוברת כתוב: "שירה באה מהלב, פוליטיקה באה מהתחת". גאוני.
גם כשנשאלתי על ידי עורך המוסף אם אכתוב על אורי, השבתי בשלילה. אבל בלילה באו אליי בחלום כמה אירועים ואנשים שטלטלו אותי. מונה זילברשטיין הייתה הראשונה.
מאוד אהבתי את מונה. היינו ידידים טובים, עשינו בדיזנגוף כל מיני תעלולים ושטויות של גיל הנעורים. ראיתי אותה הולכת ומידרדרת. התמונה שהופיעה לי בחלום הייתה תמונת זיכרון.
התרעות פיקוד העורף