השאלה שמתבקשת היא מדוע ישראל איננה מזדרזת להתנער מאבו מאזן ולנתק איתו מגע בעקבות דבריו החמורים? התנצלותו של אבו מאזן שווה כקליפת השום. זאת דעתו, ואיש לא יביא לכך שאבו מאזן ישנה אותה. החיבוק שאבו מאזן זוכה לו ממערכת הביטחון בישראל - מוסבר בחשיבות של שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות הפלסטינית שעלול להיפגע קשות, מה שעלול לסכן חיי ישראלים רבים.
את אהרן ידלין, חבר קיבוץ חצרים עד יומו האחרון, הכרתי בצעירותי כשהייתי במשך יותר משנה הכתב הראשון של מחלקת ענייני היום ב"קול ישראל" בדרום. גם אני, כמו רבים אחרים, נשביתי מהר בקסמו. בנו עמוס ידלין כתב לי משפט שמשקף יותר מכל את דמותו של אביו ז"ל. "אבא היה מגדלור ומצפן ערכי עבור כולנו. עשייתו החינוכית, המנהיגותית והחלוצית התחרתה רק בצניעותו".
זה משפט ענק, שמכנס בתמציתיות את גדולתו של אהרן ידלין ז"ל ואת עשייתו הציבורית. זה היה האיש. מצער שלא קם עדיין מנהיג בישראל שידמה לו. חבל שאין במערכת הציבורית־פוליטית בישראל מנהיגים בשיעור קומתו של ידלין.
האמן מוטי דריאל ונכדתו רוני פוגל, תלמידת בצלאל, בת 24, מציגים בסטודיו לציור של דריאל, במתחם האמנים "המקרר" שבמרכז תל אביב, תערוכה יוצאת דופן, שבה מוצגות עבודות שנעשה בהן שילוב של טכניקת מכחול בעזרת מחשב.
דריאל מציג בתערוכה עבודות שעשה על מסך מגע של טאבלט. הוא מעיד כי הציור באמצעות טאבלט מספק לו חוויה של שרבוט מהיר, שמאפשר לו למחוק מהמסך כל נגיעת צבע בלתי רצויה, בלי להשאיר עקבות בציור או במצפונו של האמן.
דריאל, שהוא גם כימאי, עוסק גם בפיסול בברזל, שאליו הוא נמשך משום שמדובר לדבריו בחומר בעל תכונות מיוחדות, שמשלב קשיחות, סלחנות ורוך. הוא מעיד ש"כאשר הברזל חם, הוא מבשיל לטקסטורות שמשתנות במרוצת הזמן, מה שמעניק לפסלים חיים משלהם".
עבודותיו של דריאל מציגות לדבריו את מתח החיים בארץ ואת עתידה של המדינה, כפי שהיא משתקפת בעיניו ומעבודותיו.
התרעות פיקוד העורף