אלו ימים לוהטים של אוגוסט, של הורים ששוהים עם ילדיהם בבית בסוף חופשת הקיץ, ללא קייטנות, ללא מסגרות וללא ודאות ששנת הלימודים תיפתח ב־1 בספטמבר.
תהליך הפריימריז במפלגות שעדיין מקיימות הליך כזה הסתיים, ועוד מעט תפרוץ מערכת הבחירות, כשברקע משמשים בערבוביה החשש להתלקחות בצפון, הסכם הגרעין עם איראן, עליות המחירים בכל תחום והאינפלציה שמתחילה לדהור ואיתה הריביות לסוגיהן.
# # #
האמת היא שקצת התפלאתי. אתה, שהיית חניך בכפר הירוק, שדמותו של ירון זהבי, מנהיג חסמב"ה שלנו, נוצרה מתוך דמותך שלך כפי שראה אותה יגאל מוסינזון, חברו הטוב של אביך. אתה, שכתבת את "ארץ טובה שהדבש בעורקיה", דווקא אתה תוהה לאן נעלמה הציונות ומהי בדיוק היום?
האמת היא שכבר בדרך לשדה בוקר ראיתי אותה, בפריסת הכבישים ומסילות הברזל לנגב, בשטחים המדבריים שהופכים לירוקים בזכות חקלאות מדברית מתקדמת, שהיא מושא גאווה לנו וקנאה לשכנינו שבאים ללמוד. מצאתי אותה ב"התיישבות הבודדים" ובחוות החקלאיות שמוקמות ברמת הנגב כפטריות אחר הגשם ומשתלבות בין מותגי ההתיישבות הוותיקים, כמו צאלים, חצרים ורביבים, המוציאים כבר שנים לחם מן האדמה החרבה.
פגשתי את הציונות יום קודם לכן בלב באר שבע, כשהרמטכ"ל חנך את בית הספר למחשבים וסייבר בלב פארק המדע המוקם בעיר, סנונית ראשונה לכלל יחידות התקשוב, שעוברות מרמת גן להגשמת חזונו בנגב, ואחריהן המודיעין ועוד.
ציונות 2022 זה הרמטכ"לים שלנו, שגם הם היו כאן השבוע לצורך כתבה על בן־גוריון וצה״ל. אני מכיר את כולם היטב. הם רואים עצמם כפוסעים בדרכו וכמובילי ציונות בדורם במאבק על כל נער ונערה ב"חוות השומר", בלימוד השפה, בקליטת העלייה ב"מחו"ה אלון", בסיוע לערים ושכונות עם הנח"ל והגדנ"ע וחיל החינוך, עם העלייה (כך הם קוראים לתהליך) לנגב, בשמירה על ערך צבא העם, עם כל הבעיות והאתגרים וההשתמטויות (שהיו כאן משנת 1948, בלי בושה ובלי רשתות חברתיות).
ציונות זה פארק התעשייה "קמה", שמוקם בדרך המובילה לבאר שבע - מקום ייחודי בעולם לעיבוד אריזה ושיווק של תוצרת חקלאית מהנגב, שהוא אסם התבואה שלנו. ציונות זו המועצה האזורית רמת הנגב, שהולכת וצומחת וקולטת עוד ועוד מתיישבים לקהילות בקיבוצים, במושבים וביישובים הקהילתיים החילוניים, הדתיים והמעורבים, שמחפשים הגשמה, חזון וחינוך וחיזוק חבל הארץ הזה, שמייסדי המדינה, בני דורך, הקריבו את חייהם כדי שיהיה בידינו.
ואתה יודע מה, ירון? ציונות זה גם לבוא עם חזון ועשרות רבות של מיליוני שקלים אל לב המדבר ולהקים מלון מפואר, בתקווה שהישראלים יבואו לכאן מבלי שיהיה חוף ים וקזינו, וכזהו מלון "קדמא" שבו שהיתי בלילה, שמלא בבני ישראל שבאו לכאן, עולים לקבר ולצריף של בן־גוריון, פוסעים בשבילי המדבר, רוכבים על טרקטורונים ונופשים.
ואני אומר לך מהי עוד הציונות של 2022: זהו דורון אלמוג ורעייתו דידי, שהקימו את "עדי נגב" והפכו אותו למרכז שיקומי וקהילתי בלב המדבר, תוך שהם גורפים בחזונם, תורמים ותומכים, ואפילו ממשלה שלא תשים רגליים ומקלות בגלגלים. וציונות 2022 זוהי המערכה על כל עולה פוטנציאלי בניכר, החינוך לזהות יהודית והכמיהה לציון בנוסח החדש - פרויקט "תגלית" ו"מסע" ועוד.
וציונות 2022 היא המשלחות הישראליות הרשמיות והפרטיות שהתייצבו בגבולות אוקראינה והושיטו יד אחת לכל יהודי ולא יהודי, כשמעל הרכב או האוהל שלהם מונף דגל ישראל.
ציונות היא טקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות בהר הרצל, אל מול קברו של חוזה מדינת היהודים, שאני בטוח שמעביר רטט וגאווה גם בך, כמו בכל אחת ואחד מאיתנו.
וציונות היא גם הגליל הפורח וההתיישבות בערבה ובבקעת הירדן, ויש כאלה שיגידו שגם ביהודה ובשומרון, אבל כאן נכנסים לפוליטיקה, ואני לא בקטע הזה היום בשדה בוקר.
וזוהי מדינת הסטארט־אפ והשמירה ההדוקה על ציון כבירת העם היהודי, כן - ציון ולא תל אביב - וזהו החזון של הרצל "אם תרצו אין זו אגדה". וכל פעם שאני כאן בנגב או בגליל, אני משפשף את העיניים.
ירון היקר, קח לך יום אחד וסע אל יורם קציר מהיישוב כמהין בפתחת ניצנה, שלקח לכאן, לסוף העולם שמאלה, את משפחתו, הקים את ביתו במו ידיו ומגדל עגבניות שרי בגאווה ובשמחה. או אל ירון צורי מבאר מילכה, שעשה כנ"ל ומגדל ירקות הודיים ואננס במדבר – ואם זוהי לא ציונות, אז מהי ציונות?
"ציונות 22" איננה "מלכוד 22", היא תנועה אידיאולוגית, היא סטארט־אפ שנולד לפני שקראו לזה סטארט־אפ, זוהי אידיאולוגיה שעיקרה להיות עם חופשי בארצנו, להקים במו ידינו, להיות אדונים לגורלנו, לעצב את דמותנו. היא אינה עולה דבר, אפשר להגשים אותה על טרקטור בערבה, בקוקפיט של מטוס קרב, במכון ויצמן, בהתנדבות בתי חולים, בעמדת השמירה באתר בנייה, ברעיית עדר ובבית קפה בתל אביב. היא תמצית קיומנו במרחב העוין הזה ובקיבוץ העם היהודי במולדתו האחת והיחידה.
תראה לי, ירון, עוד מדינה אחת שבה בני משפחה של ישראלי במצוקה בנקודה נידחת בעולם ירימו על הרגליים את משרד החוץ, את הנשיא, את התקשורת ואת העולם. אין עוד אחת כזו.
הציונות לא נלמדת באקדמיה, אך היא מוסיפה ניחוח לימודי מעמיק, והיא הדבק בין פרודות המולקולה שנקראת עם ישראל. גם בשנת 2022, היא הפנס שמראה לנו את הדרך החוצה.
# # #
נכון, ירון, זה קשה, מורכב ומתסכל, ויש הרבה בעיות ואתגרים ועוולות ופערים וכיבוש, ולעתים בהתנהגות לא ראויה, אבל עם כל אלה - צריך לומר לא לייאוש, ולהתמודד.
עבור הוריך והוריי, הקמת מדינת היהודים החופשית בישראל היא נס גלוי שהתממש. עבור בני דורי, מדינת ישראל איננה עניין מובן מאליו. פגשנו ניצולי שואה לרוב ומשחררי ירושלים ויוצאי פלמ"ח ומייסדי קיבוצים, ואנחנו יודעים שעלינו המלאכה לסיים, וכי טרם הגענו אל המנוחה והנחלה. אבל עבור ילדיי ועבור נכדיך, ישראל חזקה וחופשית היא כבר עניין מובן מאליו, הם לא מכירים חלופה אחרת.
לך לבסיס הקליטה והמיון או לבסיסי הטירונים והתבונן בהם מורידים את הרסטות בשיער, נוטשים את הצ'ייסר בברים, אומרים שלום לנערתם (או הלוחמות לבני זוגן) - ועולים לאוטובוס בתורם ובדורם, להגן על עמם ומולדתם האחת והיחידה, נכונים לעשות הכל עד כדי חירוף הנפש בבחינת "למען ציון לא אחשה". גם הם ציונות 2022 שלי, ואין טובים וצודקים מהם.
ובכלל, ירון היקר, לך אל החלטת הקונגרס הציוני הראשון בבזל וראה את התוכנית, והיא עוד כאן - הקמת ארגונים ציוניים בכל קהילה בעולם, גיוס כספים למימוש הציונות, הקמת תנועה לאומית שתפעל על פי "תוכנית בזל", ועיקרה "הציונות שואפת להקים לעם היהודי בית, מולדת בארץ ישראל, מוכר על פי משפט הכלל" (קרי, מוכר על ידי אומות העולם). ובזה, ירון, עוסקים אנו עד היום בסדנה ובחרושת, בעיר ובקיבוץ, בצבא, בחקלאות, במדע, ברפואה ובהייטק ובטכנולוגיה, בחינוך, בתנועות הנוער, במוסדות היהודים והציונות ובחיי היומיום, בלי לקרוא לזה בכל בוקר מחדש ציונות – אבל זוהי הציונות, והיא חיה וקיימת ובועטת ורלוונטית גם היום ומתממשת הלכה למעשה.
ירון יקר, אכן השתמשתי באמירה שלך כדי למלא טור ביום קיץ מהביל, אבל אני יודע שאתה ציוני ואיש טלוויזיה שיודע לעשות כותרת שתצדיק כתבת מגזין, ואני גם יודע שתלך להצביע, כי לא נעים מהנכדים, ואני גם חושב שאני יודע למי תצביע, ושתהיה לנו בריא וחזק לעוד הרבה שנים. שבת שלום לך ולכולנו.
התרעות פיקוד העורף