ללמוד מהעבר: במקום לסמוך על "פחדנותו" של נתניהו עדיף לסמוך על קשיחותו של ביידן

היום, יום רביעי, אמור רפאל גרוסי, ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, לנאום במועצת המנהלים של הסוכנות בעניין הסכם הגרעין התקוע עם איראן. במקביל לנאום גרוסי, אמור ראש הממשלה המיועד נתניהו להגיע להסכם הקמת הממשלה, שגם הוא תקוע. לא משנה מה יקרה בווינה או בירושלים, הנדבך האסטרטגי של נתניהו הוא הסכנה האיראנית.

זה עשר שנים, מאז החליף רוחאני את אחמדינג'אד, בכל מקום טענתי וחזרתי וטענתי שאיראן של נתניהו היא בלוף ציני ו/או היסטרי או בעברית מדוברת: אין סכנה ברורה ומיידית לפצצה איראנית. כל כלי התקשורת הצטרפו בחדוות מאוימים להפחדה, שנועדה לגבש ציבור של אזרחים מפוחדים ולבנות גיבור שנלחם עבורם בפצצה שלא נולדה.

ומה אתם יודעים? הטריק הזה עבד. בייחוד בזכות מערכת צבאית שהאופציה של תקיפה באיראן הזרימה אליה מיליארדים והיוותה עבורה מטרה מלהיבה, הן צבאית והן לאומית. הנה הם מצילים את העם והמדינה בסגנון מלחמת ששת הימים. וכל זה היה קשקוש. הסיבה שאמרתי וכתבתי מה שכתבתי הייתה חלחול של הערכות מצב מפוכחות מאמ"ן, וניסיון פרטי לגרד אינפורמציה נוספת ממקורות חוץ.

במרץ האחרון התפרסם ב"הארץ" ראיון של עמוס הראל עם זהר פלטי, לשעבר ראש האגף המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון. ראיון שהצטייר כחלק מכפרת עוונות שפלטי השית על עצמו וכתמרור אזהרה מפני שובו של השד האיראני. "באביב־קיץ 2012 ההכנות המבצעיות הגיעו לשיאן", אמר פלטי בראיון. "להבנתי נתניהו וברק באמת התכוננו לתקוף.

אני לא נכנס לצפונות נפש. אבל כשמורים לצה"ל להיערך וכשמחזירים מטוסי תדלוק של חיל האוויר מטיפול ארוך־טווח, זה מצב חירום. חיל האוויר הרים את כל המטוסים שלו לשמים כדי להתכונן... תשאל את מי שהיה שם. משך כל השנה הייתי מתחיל כל סקירת מודיעין לדרג המדיני בקביעה: האיראנים לא בונים פצצת גרעין. ביבי ואהוד נטרפו מזה. למה התחלתי בקביעה הזאת, שהייתה מבוססת על מידע מוצק? כי גם אם הם עדיין לא בונים פצצה, אין דחיפות לתקוף". עד כאן פלטי.

בשיחה לפני כעשר שנים אמר לי אהוד ברק כי אכן התכוון לתקוף באיראן. אחרי השיחה עם ברק ישבתי עם שמואל מאיר, איש אמ"ן לשעבר והאיש עם היד על הדופק של הפצצה. אמרתי לו שאני לא מאמין לברק, וככל הנראה זה תרגיל פוליטי. על פי פלטי, ברק אכן התכוון לתקוף.

נתניהו, שעבורו הפצצה האיראנית היא תרגיל פוליטי, קיבל רגליים קרות. פלטי שואל: "האם ברק ונתניהו עבדו על הרמטכ"ל, על ראש אמ"ן, על מפקד חיל האוויר? האם הם ערכו מבצע הונאה על חשבון הרמטכ"ל? אני לא קונה את זה ונחוש בעמדתי שהם התכוונו לתקוף". ראש המוסד דאז מאיר דגן שיתף בהתנגדותו את האמריקאים. המסקנה כיום: במקום לסמוך על "פחדנותו" של נתניהו עדיף לסמוך על קשיחותו של ביידן.