פעמים, כשאני מצליח להרים את הראש והמחשבה מעט מעל הכותרות הראשיות, אני מסתכל על השיח הפוליטי העכשווי בישראל ופשוט משפשף את העיניים בתדהמה. ליתר דיוק, כשמדובר בחלוקה הנוכחית לגושים. וליתר יתר דיוק, כשעסקינן ב"גוש נתניהו". להלן, הגוש הזוכה בבחירות, שמרכיב את הקואליציה הנוכחית ונתפס בידי הפרשנים כ"גוש הומוגני".
על הסכין
לאורך כל חיי, המונדיאל היה בשבילי חג של ממש. זרוע בהתרגשות ובחוויות נצחיות. אבל הנוכחי לא מרגש אותי כלל. אולי זו השחיתות שליוותה את הבחירה בקטאר. העובדה שהוא משוחק בנובמבר ולא בקיץ המסורתי. או שפשוט שבעתי טורנירים. מקווה שבהמשך המשחקים, האוכל יביא את התיאבון. כרגע אני אפילו לא בפיצוחים.
כצופה מתמיד, ובגדול אוהב של "ארץ נהדרת", יש בה רגעים שגורמים לי להתכווץ במבוכה. ולא מהסיבות הנכונות. החיקוי של נשות ראשי הקואליציה היה כזה. מפני שהוא לא הגחיך את הדמויות הספציפיות, אלא נשים דתיות באופן כללי. הגחכה בפרטים הקטנים, אבל הקריטיים, כמו מידות גוף גדולות או הזנחה. וזה חתיכת גול עצמי, שפוגע בעיקר בתוכנית.
באיחור לא אופנתי צפיתי ב"החמישה", סדרת מתח בריטית שיצר הסופר הרלן קובן ועלתה בסלקום tv שש שנים אחרי שהושקה. והמסקנה: מוטב מאוחר. הסדרה - שעוסקת בקבוצת חברי ילדות שאחיו הקטן של אחד מהם נעלם, ואז סימנים שלו צצים אחרי כל השנים בזירות פשע שונות - היא לא יצירת מופת, אבל בהחלט מספקת מתח מהנה ביד מיומנת.
התרעות פיקוד העורף