אי אפשר להתלונן על חוסר משילות בנגב ובגליל בלי ריבונות בירושלים

אני בטוח שאיתמר בן גביר מכיר את אמירתו האלמותית של המשורר אורי צבי גרינברג (אצ”ג): “השולט בהר הבית שולט על הארץ כולה”. מוטה גור, מפקד חטיבת הצנחנים, חזר על הדברים, במילותיו הוא, בסיומו של מסלול דמים רב נפגעים, ביומה השלישי של מלחמת ששת הימים, בשעה שהוא הכריז: “הר הבית בידינו”.

אלה היו ימיו היפים של העם היהודי ששב לארץ אבותיו. הכל הבינו שעם ללא מורשת, אין לו זכות לתבוע לעצמו את הארץ שממנה הוא נושל שנים רבות קודם לכן. ממילא גם אין לו זכות עמידה בפני כל אלה שטוענים שהוא בבחינת כובש, גם אם המדובר בארץ שבה עמד בית מקדשו. למרבה הצער, מאז אותם ימים מרוממי נפש, רבים מדי נוטים לזלזל בדברים הפשוטים האלה.

אצ”ג היטיב להסביר זאת בשירו “אמת אחת ולא שתיים”, שם הוא קבע כך: "כְּשֶמֶש אַחַת וּכְשֵם שֶאֵין שְתֵּי יְרוּשָלַיִם". לא הרבה אנשים מכירים, כנראה, את מילות השיר, אבל לי זה ברור שאין דרך להחיל ריבונות מבלי ליישם אותה תחילה בירושלים, ושאי אפשר להתלונן על חוסר משילות בנגב או בגליל מבלי להחזיר לעם היהודי, בראש ובראשונה, את הריבונות במקומות שבהם נבנתה לאומיותו.

ראיתי לנכון לחזור על הדברים שאין נכונים מהם, בעיניי, לנוכח התגובות שהושמעו מספסלי האופוזיציה - ואלה היו מרגיזות במיוחד - לאחר עלייתו של השר לביטחון לאומי להר הבית. לא היה עיתוי טוב מזה.

שלושה ימים לאחר כינונה של הממשלה החדשה מישהו היה צריך לומר לארגוני הטרור - וגם לאומות הפסבדו־נאורות - שמדינת ישראל לא עומדת לסגת. לא מפני המאיימים למיניהם; ולא בכלל. העם היהודי שב לארצו, ואף טריבונל לא רשאי לקבוע שהיהודים הם כובשים בארצם. מעולם לא היה ריבון אחר בארץ ישראל.

אינני יודע אם בוושינגטון מכירים את משנתו של אצ”ג, אבל ראוי שכל ילד במערכת החינוך במדינת ישראל יכיר אותה. אין חובה להסכים עמה, אלא רק לדעת שהיא קיימת; למצער, כדי להבין את התעקשותו של בן גביר.

אין שתי ירושלים, וכל מי שחושב שצריך לוותר עליה או על המקומות הקדושים לעם היהודי לטובת איזו פנטזיה על שלום עם הערבים, מוטב לו שיתפכח. אין בה ממש. לעם היהודי לא תהיה תוחלת ללא ירושלים שבמרכזה הר הבית. על מרכזיותה של ירושלים בתולדות העם היהודי אי אפשר לחלוק. מאז ומעולם התפלל כל יהודי, באשר הוא, תוך שהוא פונה לירושלים. ירושלים נזכרת בתנ”ך שוב ושוב, ואף לא פעם אחת בקוראן.

ההבטחות לעשות להחזרת המשילות בחלקים שונים בארץ ישראל צריכות להתחיל בלבה של המדינה היהודית. אסור להתקפל; גם לא נוכח האפשרות שיהיו תגובות אלימות. מגילת העצמאות איננה קובעת את גבולותיה של המדינה היהודית. ארץ ישראל כולה, לתפיסת מנסחיה, היא ביתו של העם היהודי, ואבן הראשה נמצאת בהר הבית.