סליחה על הקלישאה, אבל כמה מחבריי הטובים הם ימנים. זה אומר שהם מעדיפים את הממשלה הנוכחית על פני הממשלה הקודמת. מאז הבחירות יצא לנו לשוחח כמה פעמים ושאלתי אם הם מרוצים מהמצב. חלקם מיד אמרו שלא, אבל שמבין האלטרנטיבות שהיו בבחירות - זאת האלטרנטיבה הטובה יותר, אז אין מה לעשות.
חלקם דווקא מיד אמרו שכן, הם מרוצים. אבל כשהגענו לשאלות יותר ספציפיות, כמו הדרישות הביטחוניות של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ושר האוצר בצלאל סמוטריץ׳, הם אמרו שאין לי מה לדאוג, זה לא באמת יקרה, ולכן הם מרגישים בסדר עם זה. כשדיברנו על המהפכה המשפטית שמתכנן שר המשפטים יריב לוין, הם אמרו שהם מעדיפים את הפשרה שהציע בימים האחרונים עו״ד רז נזרי, ושאלה סתם דיבורים כדי להתחיל את המשא ומתן ממקום גבוה, ובסוף הכל יסתדר.
הרי רוב הסיכויים שחבריי הימנים צודקים. שהרפורמה הקיצונית שמוצעת על ידי לוין ונתמכת בעיקשות על ידי כל חברי הממשלה, לא תעבור כפי שהוצעה. שההתנגדות הפנימית מקיר לקיר תשפיע. סיכוי טוב שיעבור נוסח מרוכך ואפילו מרוכך מאוד, שבאמת יהווה רפורמה דרושה ולא הפיכה משטרית בכסות של רפורמה. אז למה אני צריכה לחיות בחרדה ולצאת לרחובות ולהקדיש שעות מזמני הפרטי כדי שמה שאמור מלכתחילה לקרות בדרך תקינה של ביצוע רפורמות, יתבצע ברעש ובטלטלה? שלא לדבר על הביקורת החיצונית הקשה שישראל חוטפת כרגע ממדינות המערב, כאילו חסרות שם סיבות לכך שישנאו אותנו.
בדרכנו חזרה לאוטו הלך לידנו בחור צעיר שהקליט הודעה לתוך הטלפון שלו - כן, עברתי בהפגנה של השמאלנים הדפוקים האלה, כמה אני שונא אותם.
אנחנו לא שמאלנים, אמרתי לו בחיוך. המשכנו לדבר תוך כדי הליכה. הוא התרגז שיו״ר לשכת עורכי הדין נאם בהפגנה, הרי הוא לא פוליטיקאי. נכון, אמרתי, אבל רוצים להוציא את נציגות לשכת עורכי הדין מהוועדה לבחירת שופטים ולהכניס במקומם פוליטיקאים, אז דווקא הגיוני שהוא ידבר. מסתבר שהוא בכלל לא ידע שזאת התוכנית. הוא אמר שמרגיז אותו שאין מספיק נציגות לשופטים מזרחים בבית המשפט העליון. הסכמתי איתו. נפרדנו בטונים ידידותיים, ונשארתי עם התחושה שהקוטביות והפילוג הם פשוט הדרך של השלטון לשחק בנו כאזרחים. לגרום לנו לראות כל סוגיה כאילו הייתה תהום, שצריך לבחור מאיזה צד שלה לעמוד. אנחנו עומדים משני צדי התהום עם המון טינה כלפי אלה שבחרו לעמוד בצד השני, אבל האם יש שם תהום בכלל?
הסוגיות הן לא תהום אלא מרחב עצום שלגמרי אפשר לעמוד עליו, להיפגש ולדבר לאורכו ולרוחבו בלי ליפול. אפשר אפילו להסכים על לא מעט דברים. אבל אז איך ישיגו הפוליטיקאים הסכמה ציבורית רחבה שתשרת להם את האינטרסים האישיים?
התרעות פיקוד העורף