ברפורמות אלה יש מרכיבים שניתן להסכים להם, אבל יש חלקים שאינם באים בחשבון. לכך מצטרף הקושי הנעוץ בגודש הרפורמות ובהיקפן, כך שמתעורר רושם שבעוד המהפכה המשפטית היוותה ניסיון של בית המשפט להשתלט על הממשלה והכנסת, מבקשת רפורמת הנגד של לוין להשתלט על הרשות השופטת.
לרפורמות אלה מצטרף גודש של שינויים בשיטת הממשל ובהם פיצול משרד הביטחון בין שני שרים, גלנט וסמוטריץ', העברת נתח ממשרד החינוך לגוף אנטי־ליברלי בדמות מפלגת נעם, פירוק תאגיד השידור, ובנוסף חשש מפני חקיקה דתית־אורתודוקסית, הדרת נשים ועוד. ובקיצור, צירוף שעבור חלקים גדולים בציבור מעורר את השאלה איזו מדינה תישאר אחרי הטיפול הזה.
בנסיבות אלה, נראה לי כי ראוי להביא לסיום מלחמת הפלסטלינות ולהנהיג רפורמות, שבוודאי לא ישביעו את רצון הקיצונים, אך ייצרו איזון סביר בין המערכות. אציין עוד שההצעות המובאות להלן כוללות חיזוק במעמד נשיא המדינה, שיתרונן הוא בפיזור מסוים של הכוח השלטוני. מכאן לנושאים המרכזיים.
התרעות פיקוד העורף