יוקר המחיה בלתי נסבל: אז למה כל כך הרבה אנשים חיים טוב?

אני מרגיש שהחיים של אחרים טובים משלי, ולא מוצא לכך הסבר הוגן. משהו מר מחלחל בי, וחוש הצדק האנושי מתקומם בלבי המתכווץ. בטח יש מאכער שיכול לסדר מספר כזה, אבל אני אפילו לא יודע את מי לשאול את מי שואלים איך מגיעים לאדם כזה. האם אזכה אי־ פעם למספר מכונית כזה? הופ, עוקפת אותי 33-000-333.

תחשבו כמה קל לאדם כזה לזכור מה להקיש כאשר בתחנת הדלק מבקשים את מספר המכונית, בעוד אחרים, כמוני למשל ולשנינה, מגרדים את ראשם ומרגישים את הרגש האיום של מבוכת חסרי הזיכרון, ובסוף מבלפים ומקישים מספר דמיוני כלשהו.

רגש הקיפוח הוא רגש שיכול לעורר אדם להצטרף למרד נגד השלטון. אני מתאפק בינתיים, אני אדם מרוסן, אבל אני לא בטוח שנוכל לשמור על הר הגעש מלפרוץ אם עוד אנשים יגלו את חוסר השוויון שהם חיים בו. לא יהיה אפשר לשמור על יציבות במדינה, כאשר אנשים יבינו שלאחרים יש משהו אשר להם אין סיכוי כלשהו לקבל.

הופ, הנה עוד מכונית. מספרה: 99-888-899. שיפור מה, אבל לפחות היו מחליפים 8 אחד או 9 אחד ב־4. לא. זה אולי לא נובע מהיגיון צרוף אלא בא מתהומות הנפש המיוסרת שלי, אבל הכי מרגיז אותי זה כשאני רואה מכונית שבמספר שלה יש 111. הקווים הישרים האלה ברצף אלגנטי רב־שלווה ועידון, כאשר המספר של המכונית שלי בבלגן גמור, מעוררים בי את אותו רגש קיפוח מציק ומכרסם השואל: למה? למה?

אם אין לכם משהו אחר לעשות, אבקשכם להקדיש כמה שניות למחשבה על מגילת העצמאות. אנחנו רגילים לשמוע כמה היא נוצצת כמסמך העליון של הדמוקרטיה, אף על פי שכידוע המילה דמוקרטיה לא מופיעה בה. למה שתופיע המילה דמוקרטיה, כאשר באותה תקופה היו כאלה שחשבו שקומוניזם צודק יותר מדמוקרטיה? למה שתופיע המילה דמוקרטיה, אם הרצל טען שישראל צריכה להיות מלוכה? למה צריכה להופיע המילה דמוקרטיה, אם אולי בעתיד יתגלה משטר טוב מדמוקרטיה?

ובכן, הבה נשאל את עצמנו: מי שכתב את מגילת העצמאות וחתם עליה, מה הוא עצמו עשה, בעצם, מיד אחרי שהוא כתב את המגילה וחתם עליה?

תשובה: הוא כבש שטחים נרחבים ומבורכים מארץ ישראל ופינה מהם את אוכלוסיית האויב, כמעט כמו שעשו הבריטים לטמפלרים. שטחים שבית משפט ישראלי של היום היה פוסל את כיבושם מיד. הוא הקים והפעיל ממשל צבאי בכל הכפרים הערביים. הוא הנהיג פנקס אדום שהקנה זכויות מועדפות למי שנשא אותו בכיסו, כהוכחה לכך שהוא שייך למחנה הפוליטי הראוי ליחס מועדף.

חותמי מגילת העצמאות גם קיימו במשך כ־20 שנה בחדווה ובתקיפות מועצה לסרטים ומחזות שפסלה מחזה אחרי מחזה, ביניהם פסלו מחזה על בית המשפט.

אני מבקש עוד רגע מזמנכם כדי להודיעכם דבר מדהים: המועצה דווקא סירבה לפסול את המחזה הזה, אבל היועץ המשפטי פנה לבג"ץ כדי שבג"ץ יפעל מיד נגד חופש הביטוי ויורה לפסול את המחזה, ובג"ץ, כן בג"ץ, אכן פסק כי המועצה חייבת לפסול את המחזה. זה היה בשנת 1966 (מחזה של יגאל לב בשם “זעקת השתיקה" על שחיתות במערכת המשפט). עוד הרבה דברים כאלה ודומים לאלה עשו כותבי וחותמי מגילת העצמאות. עד כאן חשבנו על כותבי מגילת העצמאות, ומכאן ואילך נחזור להשתחוות בפניה כמסמך שנכתב על ידי מלאכי עליון.