תקשורת המיינסטרים מאחוריהם. לבקר מהלכים שמאיימים על הדמוקרטיה זוהי תמצית הנשמה העיתונאית. ואין צורך להיות אובייקטיבי מול מי שמתכוון להחריב את חופש הביטוי שלך. ועדיין חסר קול עיתונאי שיוביל את המחאה באמצעות אישיותו. במלחמת וייטנאם זה היה וולטר קרונקייט, עיתונאי ושדרן שסיים ב־1968 מהדורת חדשות שעסקה בכשלים בווייטנאם בהתקפה על המשך הלחימה.
הנשיא לינדון ג'ונסון אמר אז: "אם איבדתי את קרונקייט, איבדתי את האמריקאי הממוצע", והורה לסגת מווייטנאם. מתי אצלנו? בישראל מעולם לא הייתה סמכות עיתונאית בלתי מעורערת (נחשו למה?) בדומה לזו של קרונקייט. טום פרידמן, פרשן "הניו יורק טיימס", שהוא קרונקייט של המרכז ושמאלה בארצות הברית, ניתח בימים האחרונים מול הציבור האמריקאי, והישראלי לצורך העניין, מיהו ומהו נתניהו האמיתי. פרידמן הוא לא קרונקייט, והשטויות שכתב פרידמן על נתניהו במהלך השנים הוכיחו שלא הבין הן את נתניהו והן את מנגנוני הפעלת החברה הישראלית.
השבוע כנראה נפל גם אצלו האסימון, והוא עלה להתקפה חזיתית. "מנהיג ישראל הוא שחקן לא רציונלי...", אמר. "פעולותיו חסרות ההיגיון מסכנות את הישראלים ואת האינטרס והערכים האמריקאיים". את דברי נתניהו מול הממשל האמריקאי הגדיר פרידמן בפשטות: "הכל התברר כשקר". בוקר טוב טומי בוי.
התרעות פיקוד העורף