תם, על שום מה? במכתב ששיגר בתחילת השבוע בתגובה לעתירת התנועה לאיכות השלטון על הפרת הסדר ניגוד העניינים, התגלה נתניהו במלוא תמימותו. באמצעות עורכי דינו הסביר שיש לאפשר לו להיות מעורב במהפכה המשפטית, כי ישראל נקלעה ל"משבר לאומי" עם השלכות על מצבה הביטחוני והכלכלי.
"כל אדם בר דעת מבין שבעת של משבר לאומי, בעל השלכות פנימיות וחיצוניות למדינת ישראל, ראש הממשלה מחויב לפעול לטובת העם", קבע ראש הממשלה והוסיף: "עם כל הכבוד להסדר ניגוד העניינים, כשיש נושא שנשיא המדינה מודיע שלדעתו הוא עלול להוביל חלילה למלחמת אחים, כשנשיא ארה"ב ומנהיגי העולם מביעים בנושא עמדה וכאשר הנושא משפיע על ביטחון המדינה והכלכלה, ראש הממשלה חייב לנהל את הנושא".
אז מה היה לנו כאן? ראש הממשלה מודה בפועל בפה מלא שכל אזהרות הכלכלנים, אנשי ההייטק, הנגידים ומנהלי הבנקים היו מוצדקות. נתניהו מודה שנקלענו למשבר לאומי, המשפיע על ביטחון המדינה והכלכלה.
אבל למרבה הצער, זאת רק תשובה מלומדת לבית המשפט, כי בעולם מקביל פועל נתניהו הפוליטיקאי, החי במדינה אחרת. שם הכל סבבה, כי בסוף פברואר הצהיר משהו הפוך לחלוטין וקרא למשקיעים לנהור לישראל: "בימים האחרונים אני שומע חשש לגבי השפעת הרפורמה על החוסן הכלכלי. המהלכים שלנו - לא רק שלא יפגעו, אלא יחזירו את ישראל למעמד משפטי חזק יותר. שלטון החוק, הדמוקרטיה, הכלכלה, כיבוד הסכמים וזכות הקניין יהיו במצב טוב יותר".
אז לאיזה נתניהו להאמין? לזה שנתן את התשובה לבית המשפט כדי להיחלץ ממבוכה, או לנתניהו הפוליטיקאי? אני מאמין באפשרות הראשונה ונותן לטבלה לדבר בעד עצמה.
מבט חטוף בנתוני הרבעון הראשון של 2023 של חברת סטארט־אפ ניישן, שנחשפו ערב החג, הצביע על צניחה רבעונית בהשקעות הון סיכון ל־1.7 מיליארד דולר בלבד המהווים שפל של עשור. הנתונים הכלכליים האחרים מעידים שאכן אנחנו במשבר לאומי־כלכלי וביטחוני.
אז מה עושה נתניהו כדי לחלץ אותנו מעומק הבור ולהצדיק את ניגוד העניינים שאליו נקלע? מפטר את שר הביטחון יואב גלנט ומעמיק את חוסר הוודאות, ומנחית על מפכ"ל המשטרה הקמת משמרות מהפכה בגרסת כחול־לבן לאחר שנענה לסחטנות של איתמר בן גביר. הקמת המשמר הלאומי תגרור קיצוץ רוחבי של 1.4 מיליארד שקל בשורה של תקציבים, כולל תקציבי הביטחון והרווחה.
ויש עוד: השתקת דודי אמסלם – רוח רפאים במשרד המשפטים ששואפת לעלות כיתה – עלולה לגבות מהמשק מחיר כבד. נתניהו מנסה להעביר לאמסלם את האחריות לטיפול ברשות החברות הממשלתיות, תוך הוצאתה ממשרד האוצר בראשות בצלאל סמטוריץ'. מכיוון שגם סמוטריץ' לא פראייר, והוא גם מבין דבר או שניים בסחטנות כנגד מי שכינה "שקרן בן שקרן", המהלך לא עבר חלק.
בישיבת הממשלה בתחילת השבוע הזהיר שר האוצר מהמהלך - וקיבל את גיבוי הצמרת הבכירה של האוצר. "ישנה חשיבות מקצועית בשימור נציגי עובדי משרד האוצר כדירקטורים בחברות הממשלתיות כדי לשמר ראייה כלכלית ופיקוח על הממשל התאגידי". אמסלם השתיק את סמוטריץ' בתגובה אופיינית ואמר: "מי אתה בכלל שתתנגד לנתניהו".
דיון נוסף בנושא יתקיים אחרי החג. הדחת מנכ"ל הרכבת ומנכ"ל רשות שדות התעופה על ידי שרת התחבורה מירי רגב היא רק קדימון לפסטיבל אמסלם בחברות הממשלתיות.
אבל חוץ מהעניינים הפוליטיים שבהם התעמק ראש הממשלה, באילו חלקים מ"המשבר הלאומי" טיפל? בואו ניקח את תחום יוקר המחיה שכל כך חביב עליו (חוץ מהגרעין האיראני, כמובן).
ערב החג הוקפא מחיר הבנזין למכוניות בזכות סובסידיית מס זמנית, החשמל הוזל ב־2.8% (אף שהובטחה הוזלה של 8.6%), והמים יוזלו (בזכות החשמל וויתור על דיווידנד ממקורות). אה, וגם המס על משקאות ממותקים בוטל.
אבל הדבר המשמעותי באמת כמו מתן נקודות זיכוי במס להורים לילדים בני 6־12 לא טופל. מדוע? כי לחברי הכנסת לא היה זמן לעסוק בהארכת תוקף התקנות, מכיוון שהמהפכה המשפטית חשובה יותר. ומתלוש השכר של הורים צעירים התנדפו החודש מאות שקלים.
אז מה צריך לעשות נתניהו כדי באמת לטפל "במשבר הלאומי" בלי טריקים ובלי שטיקים ומבלי להפיל בפח את הנשיא? הדבר החיוני הוא ביטולה של המהפכה המשפטית. אם אינו מסוגל, בואו נראה אותו מספיק אמיץ לצאת למשאל עם. הרי הוא עצמו קבע שהציבור תומך ברפורמה.
לחלופין, עדיין לא מאוחר למזער נזקים ולאמץ את מתווה הנשיא. המתווה, שהוצע כבר לפני חודשיים, אומץ מיידית על ידי ראשי האופוזיציה, אך נדחה בתוך חמש דקות בידי נציגי נתניהו. ראש הממשלה נכנס לאירוע בידיים לא נקיות, וכעת הוא מתבוסס בבוץ, רק כי מה שמעניין אותו הוא האינטרס האישי שלו ושל משפחתו.
הניסיונות שלו להרדים את כולם ולהמשיך את המהפכה אחרי יום העצמאות, כפי שפלטה מירי רגב, כבר לא יעבדו, אפילו לא על בני גנץ. שקט ציבורי לא יהיה מנת חלקו.
למה אני מאמין שהמחירים יירדו? לא בגלל הצהרת פרופ' אבי שמחון, יועצו הכלכלי של ראש הממשלה, שטען בכנס רשות מקרקעי ישראל לפני שבועיים שהמחירים יירדו לא בגלל הריבית הגבוהה, אלא כי "הציבור מאמין לממשלה החדשה וליכולתה להתמודד עם עליית מחירי הדירות".
אמירה הזויה כזאת מצחיקה את אחרון פועלי הבניין על פיגומי דירות "מחיר למשתכן". מחירי הדיור יירדו לא בגלל תוכנית "מחיר למשתכן", שנקטלה בשבוע שעבר בדוח בנק ישראל, שבו נטען שהתוכנית היקרה לא הורידה מחירים.
בנוסף גם לא צפויה תוכנית דיור מהפכנית של שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף שתוריד את המחירים. הסדר של שר השיכון שונה, והוא מסתפק בהבטחות להקמת קבינט דיור שעדיין לא יצא אל הדרך.
המחירים יירדו בשל שלוש סיבות עיקריות. הראשונה היא הריבית הגבוהה, המחריפה את מצוקת הנזילות לקבלנים והמקשה גם על זוגות צעירים לקבל משכנתאות. השפעת גורמים אלה, במיוחד על מחירי הדירות החדשות, היא קטלנית.
הסיבה השנייה, והעיקרית מבחינתי, היא ירידת מחירי הקרקעות במכרזי רשות מקרקעי ישראל. לפי נתוני רמ"י, ברבעון הראשון של 2023 מחירי הקרקעות ירדו ב־30% בממוצע. במקומות כמו קריית משה ברחובות מחיר קרקע לדירה ירד ב־40% ל־600 אלף שקל.
נתונים דומים נרשמו בשכונת בית הכרם בירושלים או במכרז "מחיר מטרה" בצפון אילת. הקבלנים החוששים קונים רק אחרי שהם "שוחטים" את מחיר הקרקע. מכיוון שמרכיב הקרקע מהווה בממוצע כ־50% ממחיר הדירה, העלות לדירה תרד ב־20% בשל מרכיב זה בלבד.
הגורם השלישי שיאיץ את הירידות הוא לא האמון בממשלת נתניהו, אלא "הפוך גוטה": חוסר האמון בממשלה, שנוצר כתוצאה מהמהפכה המשפטית, שיבריח משקיעי חוץ, יפגע בכלכלה, יאט את הצמיחה, ואולי בהמשך יביא גם לפיטורים.
חוסר הוודאות, שכונה על ידי נתניהו עצמו "משבר לאומי", אומנם יבריח משקיעים לחו"ל, אבל יקטין את החשק לקניית דירות בישראל. לפחות הזוגות הצעירים ייהנו סוף־סוף מהמשבר.
במקביל פרסמה כלל ביטוח את דוחותיה הכספיים, שהצביעו על רווח של 12 מיליון שקל ברבעון הרביעי של 2022, אשר הפך במונחים שנתיים להפסד של 237 מיליון שקל. ההפסד, בהשוואה לרווחי עתק של 1.4 מיליארד שקל ב־2021, נגרם מהפסדי בורסה שקוזזו בחלקם עם עליית הריבית.
כלל ביטוח היא חברת ענק. מחזור הפרמיות הסתכם ב־27.8 מיליארד שקל, ולחברה נכסים מנוהלים של 300 מיליארד שקל והון של 8 מיליארד שקל.
"עסקת רכישת MAX זוהי אבן דרך משמעותית מאוד עבור כלל, ואין לי כל ספק כי השילוב שלה יהווה מנוע צמיחה נוסף ויחזק את הקבוצה. שנת 2022 הייתה שנה מורכבת, עם העלאות ריבית, אינפלציה, מיתון ומלחמה באירופה", מסביר נוה את התוצאות.
"2022, כמו 2021, אינה מייצגת לחלוטין את המצב בענף, הסובל מתנודתיות יותר מכל ענף אחר. אם היינו עושים ממוצע, הרווח השנתי היה מסתכם ב־600 מיליון שקל, ומבחינתי זאת הרווחיות המייצגת. הרי ברור שהבורסה לא תעלה ב־30% בכל שנה", מבאר מנכ"ל החברה.
כדי לנתח דוחות כספיים של חברת ביטוח יש צורך בתשלובת של ידע מתקדם בראיית חשבון, מומחיות של אנליסט, סוכן ביטוח, מומחיות מסים, ולבסוף רצוי גם עריכת דין. בדוחות יש שפע של מושגים כמו אקטואריה, לוחות תמותה, מקדמי היוון, סולבנסי, שייר וכדומה.
לדוגמה, אלמלא עדכון לוחות תמותה שגבו הפרשה של 420 מיליון שקל, הייתה כלל ביטוח מסיימת את 2022 ברווח של 180 מיליון שקל, וזו דוגמה אחת בלבד. הראל, לדוגמה, העלתה את ריבית היוון ההתחייבויות, מה שיצר אצלה רווחים חד־פעמיים.
במגדל, למשל, הימרו לפני כשנתיים על איגרות חוב ממשלתיות ארוכות טווח, וספגו הפסדי הון עקב עליית הריבית. ככל שהחברות עם "זנב ביטוחי" ארוך יותר וחשופות במיוחד לביטוחי חיים, הן הפסידו השנה יותר (כמו מגדל וכלל ביטוח).
אם הן היו נהנות ממקורות רווח נוספים החשופים פחות לזעזועי הבורסה ולאקטואריה, כמו הפניקס, הראל או מנורה מבטחים (שנהנית במיוחד מהכנסות מניהול פנסיה), מנהלי אותן החברות יכלו השנה לחייך.
וישנו גם כמובן ענף ביטוחי הרכב, שמשתפר, אך לא מספיק. מכה קשה במיוחד חטפו החברות השנה בגלל ביטוחי הרכב (חובה ורכוש), בדגש על חברות הביטוח הדיגיטליות ואחרות החשופות במיוחד לשוק זה כמו ווישור, ליברה, שלמה ביטוח וביטוח ישיר. ההפסדים ניכרים גם בשחיקה של עשרות אחוזים בתוך שנה במחירי מניותיהן.
"המצב בשוק הביטוח רק מוכיח מדוע עסקת רכישת מקס הייתה הכרחית מבחינתנו", מציין נוה. "אם אנחנו רוצים להתקדם לכיוון הפניקס ולהגיע לשיעור תשואה של 14% על ההון, זאת הדרך. אם נסכם את תוצאות חברות הביטוח, הענף יצא בערך מאוזן: מגדל ואנחנו הפסדנו; הפניקס, הראל ומנורה הרוויחו. מאידך, ענף כרטיסי האשראי תלוי בצמיחה ובכלכלה ופחות בבורסה. חברת מקס תיצור עבורנו מקור רווח נוסף ואפשרות לייצור סינרגיה בעתיד".
"אנחנו גובים דמי ניהול נמוכים יחסית למקובל במדינות ה־OECD עם תשואות גבוהות יחסית. זה מראה שהבנקים מרוויחים יפה וייתכן שהלקוחות משלמים את המחיר בעוד אנחנו מדממים. אנחנו בקושי מרוויחים, אז רצוי לאפשר לנו להיכנס לענפים נוספים", ציין.
"תהליכי החקיקה עלולים להשפיע באופן מהותי על ההתפתחויות הכלכליות והפיננסיות בטווח הקצר ובטווח הארוך", מזהיר הנגיד ומוסיף: "אם שינויים חוקיים ומוסדיים ילוו בעלייה בפרמיית הסיכון של המדינה, בפגיעה ביצוא ובירידה בהשקעות המקומיות ובביקוש לצריכה פרטית, לאורך זמן תהיה פגיעה של 2.8% מהתוצר בממוצע לכל שנה בשלוש השנים הקרובות".
"עם זאת חשוב להבין שאין פה בעיה מערכתית. אנחנו בודקים את יכולות ההחזר, והמערכת הבנקאית נותנת פתרונות נקודתיים איפה שצריך. אין שגשוג ויציבות במשק בלי ריסון האינפלציה. אני מקווה שנראה בקרוב התמתנות של האינפלציה ונתקרב לסיום העלאות הריבית".
לדבריו, "עצמאות בנק ישראל חייבת להישמר, כמו גם עצמאות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שחייבת להיות גוף מקצועי ומצוין. כל הגורמים העסקיים חייבים להישאר כך, ויש לזה חשיבות גבוהה מאוד".
"האינפלציה פוגעת במיוחד בשכבות החלשות, וחשוב למגר אותה. אנו יודעים שיש פגיעה ומבינים שזה כואב. אנחנו מסתכלים כל הזמן על יכולת ההחזר של הלקוחות, אבל נחושים למגר את האינפלציה למען כולם. אנחנו גוף מקצועי וצריכים לבצע את ההחלטות המקצועיות גם כשיש דעות לפה ולפה, וחלק מהדעות משקפות איזו פוזיציה", הסביר.
"ככל שנושא החקיקה ייפתר בהסכמה רחבה, הנזקים יידחו באופן מהיר. רואים ירידה קשה בגיוסים, וקשה לזהות מעבר למה שרואים בארה"ב. יש שיח ער על כך שבתחום הזה ובתחומים אחרים משקיעים נמצאים על הגדר והם לא ייקחו סיכונים", הוסיף הנגיד.
התרעות פיקוד העורף