סדרת מתח גרמנית בשם "קרוב לבית: רצח בלוסטיה" היא מאוד מקומית: חלק גדול ממנה עוסק ביחסים שבין מזרח גרמניה למערבה, או ליתר דיוק בפרוגרסיביות שכפה המערב על החלק המזרחי, העני. נשמע לכם מוכר? מבלי להשוות לישראל חלילה (טאבו שבמקרה דנן חל גם לא רק על תהליכים היסטוריים אלא גם על סדרות) אומר שבמקרה של הסדרה הגרמנית מיתרגם השינוי התרבותי הזה לשנאת נשים על ידי גברים שחשו עצמם מסורסים. התוצאה מבחינת העלילה היא מחרידה, אבל מבחינה טלוויזיונית מייצרת דרמת מתח משטרתית ממש לא רעה.
מגרמניה אל איי יוון: "המאסטרו והים" (ביוונית פשוט "מאסטרו") משרטטת בכישרון רב רומן כמעט אסור (אם לא חוקית אזי לפחות מוסרית) בין נערה בת 18 לגבר שמבוגר ממנה ב־30 שנה. לפעמים נדמה שהסדרה הזאת מנסה לתפוס את כל ספקטרום היחסים: אלימות במשפחה, בגידה, הריון, רומן הומוסקסואלי, אובדן בתולים ושגרת הנישואים - ויש מצב ששכחתי עוד מרכיבים.
במרכזה חבורה של ארבעה גברים בעיר הטובה בעולם (מדריד): מנהל מצליח בטלוויזיה שמאבד את תפקידו לטובת מנהלת - ומאשים בכך את התקינות הפוליטית; מסעדן שחברתו, עורכת דין מצליחה, תובעת ממנו מערכת יחסים פתוחה (מה שגורם לו לא לתפקד אפילו כשהיא מגשימה לו פנטזיה ויוזמת שלישייה עם עוד אישה); גבר נשוי שמאבד את האון ומגלה שאשתו מתנחמת בזרועות מאמן הכושר שלה; וגבר רביעי, שמאי מקרקעין, שמאוהב בגרושתו הבוגדנית. לכאורה, כל התנאים הדרושים כדי ללבות שנאת נשים.
התרעות פיקוד העורף