לפני כמה שבועות כתב כאן חברי קלמן ליבסקינד טור שבו קרא לכל העיתונאים באשר הם לחשוף את דעותיהם הפוליטיות ולהצהיר בעד מי הצביעו או יצביעו. אני מתכוון להרים את הכפפה של ליבסקינד, אבל לא מהסיבות שפירט. אין שום צורך שעיתונאים יחשפו את דעותיהם הפוליטיות במדינה דמוקרטית. כבר כתבתי על זה מספיק ולא אלאה את הקורא פעם נוספת. אישית, אין לי בעיה לגלות את דעותי הפוליטיות. הן מעורבות, משתנות, מתלבטות ומתחרטות בכל רגע נתון, כמו דעותיו הפוליטיות של ישראלי ממוצע.
באותו זמן ממש יושב גבי אשכנזי בבית ומחכה להחלטה של פרקליטה בסעיף אשמה חמור של הדלפה. במקרה של אשכנזי לא הייתה הדלפה, כי החומר לא דלף, אלא נאמר בשיחות רקע שלא לשימוש, ונאמר על ידי בעל הסמכות העליונה שקובע מה אפשר להגיד ומה לא (הרמטכ״ל), וכו' וכו', אבל הייתה חקירה מפוצצת, שנמשכה שנים, שריתקה את טובי החוקרים (שהגחיכו את עצמם למוות), שייצרה מאות כותרות, שניפקו בסוף כלום ושום דבר. עצרו תת אלוף ואלוף משנה בגלל מחשב ישן שהתגלה בבית של אחד מהם וכמה מילים מיותרות שנאמרו על ידי השני. מעכבים את סגירת התיקים הזו כי אשכנזי עוד עלול, חס וחלילה, לקרוא תיגר על הזוג המלכותי הזה.
השטנה שלה אליו הייתה כל כך טוטלית עד כי גם אחרי הבחירות, כשכבר היה ברור שנתניהו חייב את בנט בקואליציה, ביבי האומלל לא העז להרים טלפון לבנט. רק הברית בין בנט ללפיד שהציבה ברירה אכזרית בפני נתניהו (לקחת את שניהם או ללכת לבחירות נוספות) ריצתה את ראש הממשלה, שנתנה לבעלה אור ירוק.
אני מקווה שאין יותר מדי ישראלים שמאמינים שמרוצתו של נתניהו לנאום בפני הקונגרס שבועיים לפני הבחירות מונעת ממניעים פטריוטיים, כפי שהוא טוען. כל מי שבקי במה שמתרחש שם, יודע שאין שום קשר. אין חבר קונגרס שלא מכיר את עמדתו של נתניהו בעל פה. מאז פורסמה היוזמה הזו, שהשפילה את נשיא ארה״ב וממשלו עד עפר, מתבררים מדי יום עוד פרטים מביכים שמוכיחים עד כמה אין בה שום יכולת לשנות מציאות מצד אחד, בעוד היא ממיטה על היחסים עם ארה״ב מכת חסד אחרונה, מצד שני.