מאז זרמו הרבה מים במוביל הארצי, מפ"ם איננה, יצחק רבין נרצח, הקיבוצים ברובם הופרטו, נבנו הרחבות, נקלטו משפחות, והקולקטיביות הרעיונית פינתה את מקומה לחופש הצבעה ומחשבה. בקדנציה האחרונה של הכנסת, לראשונה מאז קום המדינה, לא כיהנו חברי קיבוץ, למעט זבולון כלפה שהוא סיפור מיוחד. עבור חברי הקיבוצים הוותיקים הייתה זו מכה קשה, עדות למצבה של התנועה בחברה הישראלית. לצעירים היה זה עניין פחות חשוב. יש הטוענים כי כנסת ללא נציגי הקיבוצים מסמלת ישראל אחרת, ללא ייצוג למותג הישראלי החזק המורכב מלמעלה מ-300 קיבוצים מקצה המדינה לקצה, לאורך הגבולות, עם מאות מפעלי תעשייה וחקלאות, תנועות נוער וכל מה שאהבנו פעם לאהוב.
כעת, לקראת הבחירות, שריינה מפלגת העבודה שני מקומות ריאליים לנציגי הקיבוצים והמושבים, והיו"ר הרצוג אפילו התחייב שאם ירכיב ממשלה, שר החקלאות יבוא מהתנועה הקיבוצית.
במרצ אין שריון לקיבוצניקים, אבל ישנה מסורת שנקטעה בקדנציה האחרונה. בפריימריז מתמודד חבר הכנסת לשעבר אבשלום (אבו) וילן, חבר קיבוץ נגבה ובנו של קובה וילן ז"ל, ממקימי נגבה ומגיניה. וילן, לשעבר מזכיר התנועה הקיבוצית וממייסדי שלום עכשיו, הוא יו"ר התאחדות חקלאי ישראל, ואם ישוב למרצ, יחזיר איתו למעורבות פוליטית רבים בתנועה הקיבוצית.
אם ברושי ווילן ייבחרו, הם יצטרפו כנראה לחיים ילין ביש עתיד ולזבולון כלפה בבית היהודי. הם ייצגו תנועה קיבוצית אחרת, מפוכחת, מתחדשת, שנאבקת מחדש על מקומה בחברה הישראלית.
התרעות פיקוד העורף