אחרי שראובן אדלר הוזעק להציל את המצב במחנה הציוני, פתאום נראה שהקמפיין שסובל מבעיה אינהרנטית הוא דווקא זה של הליכוד. למה? כי נתניהו מנסה להצטייר כדמות האחראית היחידה באזור, אבל בהתנהלות היומיומית שלו הוא מוכיח את ההיפך הגמור.
הספינים וההכחשות אינם יורדים לגמרי לטימיון. הם עובדים, אבל רק על המצביעים שבכל מקרה כבר נמצאים בכיסו. מי שיודע שיצביע ליכוד ויהי מה, עומד לצידו של ראש הממשלה ברגעים כאלה, ויחד איתו מאשים את כל העולם. אבל מה שיכריע את הבחירות הצמודות הללו, הם הקולות המתנדנדים. והמתנדנדים, איך לומר, מביטים בנתניהו, וזה לא שיש להם אלטרנטיבה נפלאה אחרת לבחור בה, אבל ככל שהוא עושה יותר ספינים ומעביר הלאה יותר אחריות, הם מרגישים פחות בנוח עם האפשרות להצביע לו. הוא פשוט מאבד אותם.