1. האמת, לא התלהבתי מהמערכון המדובר של התוכנית ״הכל שפיט״, על הבחורה שמתחתנת עם מוסלמי, חוטפת ממנו מכות ונרצחת. למה לא אהבתי? גם כי הוא לא הצחיק אותי, וגם כי לא נוח לי לדבר בהכללה על כל המוסלמים כעל מי שמרביצים לאישה שלהם ורוצחים אותה. אבל יותר משלא אהבתי את המערכון הזה, סלדתי מההחלטה לצנזר אותו ובזתי לשתיקה שאפשרה לזה לקרות.
זוכרים את החתונה של מחמוד ומורל, הערבי והיהודייה, לפני כחצי שנה? כל עיתונאי ידע שמחמוד הוא סוחר סמים שנדון ל־40 חודשי מאסר ונושא על גבו עוד שנה על תנאי (שרגע אחרי החתונה הופעל אחרי שנעצר ובחזקתו קוקאין), אבל חוץ מכלי תקשורת ימני או שניים, איש לא סבר שיש בעיה עם זה ששרת הבריאות באה לחגוג עם סוחר הסמים הזה בחתונתו. למה? כי מחמוד הוא ערבי. ואל הערבים מתנהגים בתקשורת אחרת.
היא פוסקת שסטטוס שמציג את השר גדעון סער מקעקע מספרים על ידיהם של המסתננים מאפריקה הוא סאטירה נוקבת, ולעומת זה אנשי ועד מתיישבי השומרון שמשתמשים בדימויים נאציים הם גועל נפש. היא חורצת שלהציג את ח"כ יעקב כ"ץ־כצל'ה כ"צייד היהודים" מהסרט "ממזרים חסרי כבוד" ולשים בפיו את הביטוי "העבודה משחררת" זה הומור לגיטימי, וכל הומור מקביל שמנסה לחקות את זה מהעבר הפוליטי השני יקבל בראש כתבה נוזפת בחדשות.
וכששגב נשאל באותו ראיון ״האם תרמתם לבלימה שלו בבחירות?", הוא השיב ביושר: "אולי נתנו את השני גרוש שלנו, ובמובן הזה יש לנו תחושת סיפוק מסוימת".
התגובה המביכה ביותר למערכון המצונזר של "הכל שפיט", תגובה שהיא סאטירה מוצלחת בפני עצמה, הייתה זו של איש עיתון "הארץ", רוגל אלפר, שניסה להסביר לעצמו למה מערכונים על מתנחלים זה בסדר ומערכונים על מוסלמים לא. "מתנחלים הם ציבור מובחן עם נורמות התנהגותיות אופייניות", כתב בטוויטר, "ואילו ערבים הם גזע של מאות מיליונים".
יכול להיות שאני מגזים ביחס שאני מעניק כאן לאלפר, מי שרק לפני חצי שנה בישר לנו שהחליט לעזוב את הארץ בגלל כל הדברים הרעים שיש בה, ומהכתיבה שלו עולה שהוא בכל זאת מתקשה להיפרד מאיתנו. אבל משהו רע קורה למדור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ". אם נזכרים בטקסט של רוית הכט, שכתבה שם לא מכבר על אלי ויזל שהוא "בובת סמרטוטים מהשואה", ובטקסט של מורן שריר, מבקר הטלוויזיה הקודם, שהחנוכייה שמוצבת באולפני החדשות בחג החנוכה נראתה לו יהודיות נזרי, נראה שנוער הגבעות של "הארץ" השתלט סופית על המדור הזה.
התרעות פיקוד העורף