זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שוברת משבוע לשבוע שיאים חדשים. נדמה שכבר שנים ארוכות לא היה במשרד המשפטים מישהו שעשה את זה כמוה, כך מהמקפצה. זילבר היא חברת אופוזיציה לכל דבר ועניין. די לרפרף במכתבים ובחוות הדעת שחיברה בשנה האחרונה כדי להבחין שכל מי שיצא וכל מה שייצא מבית מדרשו של המחנה הלאומי - לא מחליק לה טוב בגרון.
ביום שלישי, יום לפני ההצבעה במליאת הכנסת, פנתה ח"כ מרב מיכאלי מהמחנה הציוני במכתב לזילבר וביקשה ללמוד ממנה את עמדתה בעניין הצעת החוק. אין לי יכולת לקבוע כי מה שקרה מכאן והלאה היה תרגיל פוליטי שסוכם בין השתיים, הפוליטיקאית מיכאלי והמשפטנית זילבר, אבל היו לו מאפיינים של תרגיל שכזה. מיכאלי ביקשה לקבל את עמדת זילבר וזילבר, במהירות שיא, הניחה מהיד את כל עיסוקיה ומיהרה להשיב בפירוט עוד באותו יום.
לטובת מי שסבור שמדובר במעידה בודדת של המשנה ליועץ ולטובת מי שפספס את הפרקים הקודמים בסיפורי זילבר, הנה לקט קצר. לפני כחצי שנה פרסם נחום ברנע בטורו ב"ידיעות אחרונות" את הסיפור הבא: "ראש סיעת הבית היהודי איילת שקד ראתה השבוע את אחת מבכירות הפרקליטות. 'בממשלה הבאה', אמרה שקד, 'אני אהיה שרת המשפטים, אני אבוא אליכם כדי להרוס אתכם'". שקד, אז עדיין חברת כנסת מן המניין, רתחה מזעם ומיהרה להכריז כי מעולם לא אמרה דברים שכאלה. ברנע, שהודה שלא בדק היטב לפני הפרסום, נאלץ להתנצל בפני שקד, להודות כי "המשפט לא נאמר על ידה, הוא נאמר על ידי חברת כנסת אחרת ולא בדיוק בנוסח הזה", וגם לגלות ש"מקור במשרד המשפטים הטעה אותי".
ועוד הערה לטובת מי שלא הבין עד הפסקה הזאת עד כמה עמוקה הבעיה. השבוע, בהתאם להסכם הקואליציוני בין הבית היהודי לליכוד, הוקמה ועדה שתבחן את הסדרת הבנייה ביהודה ושומרון. משרד ראש הממשלה שלח אל הוועדה את מזכיר הממשלה, משרד החקלאות שיגר אליה את מנכ"ל המשרד, משרד הביטחון את היועץ המשפטי של המשרד, ורק שרת המשפטים איילת שקד בחרה בד"ר חגי ויניצקי, עורך דין פרטי. מה זה אומר? פשוט מאוד. שרת המשפטים הייתה היחידה שלא יכלה לסמוך על המשרד שלה שייצג את עמדותיה כמו שצריך.
את ד"ר ניר מיכאלי מינה שר החינוך הקודם, שי פירון, להיות אחראי על תוכניות הלימודים של הילדים שלנו. נדמה לי שאם היינו הולכים למשאל עם, רוב גדול של הציבור הישראלי היה מבקש מנפתלי בנט להושיב על הכיסא החשוב הזה איש אחר.
יומיים אחר כך, ממש במקרה, נפגשנו במסדרונות "מעריב", לראשונה בחיינו. שתי הערות יש לי אליך, אמרתי לו. האחת, שאומנם יש לנו כיפה וכולנו נראים לך די דומים, אבל אנחנו לא מתנחלים. השנייה, שאם אתה באמת חושב שכל המתנחלים מצחצחים שיניים בבוקר עם זמביש, אוכלים לצהריים עצי זית כרותים של פלסטינים וליום הולדתה של אמא מברכים אותה שתזכה להוציא מהדורה חדשה של "תורת המלך", אז לקרוא על העולם שלך יהיה הרבה יותר מעניין מלקרוא על הפסטה שלנו.