כל יום ישראל מותקפת בקמפוסים בארה"ב. פעילים בתנועת החרם נגד ישראל - ה־BDS - פועלים כאיש אחד להשתקת הקולות בעד ישראל בזירה הציבורית באקדמיה ובאמריקה בכלל. בתוך כך הם גם מביאים לנרמול האנטישמיות בקרב חוגי האליטה האמריקאית.

החודש הגיע תורה של ח"כ ציפי לבני ליפול קורבן למצעד ההכפשות. בהופעה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, סטודנט בשם חוסם אל־קולאק, ראש ארגון "סטודנטים למען צדק בפלסטין" (SJP), שאל אותה "איך ייתכן שאת כל כך מסריחה?". 

SJP משמש כעוגן של תנועת ה־BDS, ופעיליו מארגנים את מרבית הפעילות האנטי־ישראלית בקמפוסים. הם יוזמי החלטות ההחרמה של ישראל, שמתקבלות השכם והערב במועצות הסטודנטים. הם אלה שמטרידים את הסטודנטים הפרו־ישראלים ומארגנים מהומות שנועדות להביא לביטול האירועים הפרו־ישראליים. הם לא מתביישים להשתמש בשפה אנטישמית ובכוחנות כדי להפחיד ולהשתיק יהודים, ולהכשיר אנטישמיות בקרב ציבור הסטודנטים בפרט והציבור האמריקאי בכלל.

לנוכח תפקידו המרכזי של SJP, אין פלא שהוא מהווה כתובת עבור המעוניינים לפרק את תנועת החרם. אבל מתברר שבאופן פורמלי SJP לא קיים. אין ארגון ללא כוונות רווח או ארגון לאומי שנושא את שמו. זאת אומרת שלרדוף אחריו - כמוהו כרדיפה אחר רוח רפאים. אז איך מביסים ארגון שלא קיים? מחפשים את "האבא" שלו.

על פי אתר האינטרנט "משימת קנרי" (The Canary Mission) שהוקם על ידי פעילים נגד תנועת החרם, SJP נוסד בשנת 2001 על ידי פרופ' חאטם בזייאן מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי. יש אומרים שהוא המוח, יש אומרים שהוא רק הפה. בכל מקרה, בזייאן הוא איש מרכזי בתנועה.
 

בעבר גייס בזייאן כספים עבור KindHearts, ארגון חזית של חמאס שנסגר בשנת 2008 לאחר שהורשע בגין גיוס כסף לארגון טרור. הוא גם גייס כספים עבור הארגון האסלאמי בעד פלסטין (IAP) - שאף הוא אולץ להיסגר עקב מימון חמאס.

ג'ונתן שנצר. "AMP הוא התומך הגדול ביותר של SJP". צילום מסך

על פי המדווח, בזייאן הקים את SJP כי רצה להרחיק את תנועת החרם מהשורשים הג'יהאדיסטיים שלה. הוא תכנן לשווק את SJP כארגון של השמאל הרדיקלי ובתוך כך לרתום את הקהילה הרדיקלית לטובת התנועה, שתכליתה השמדת ישראל באמצעות הכשרת דעת הקהל לשנאתה. בזייאן הצליח. SJP פועל בכל קמפוס מתוך קואליציות עם ארגוני שמאל רדיקליים. אולם על אף התדמית הרדיקלית־שמאלנית שבזייאן וחבריו מטפחים, הם דואגים שבמהותו SJP יישאר ארגון אסלאמי. 

על מנת לשלוט בסדר יומו ובאופיו של הארגון, בזייאן הקים את "מוסלמים אמריקאים למען פלסטין" (AMP). לפני כשבועיים נחשפה מהותו של הארגון החדש בעדות בפני תת־הוועדה למזרח התיכון של הוועדה לענייני חוץ של הקונגרס. 

את העדות נשא ג'ונתן שנצר, ששימש כחוקר מימון טרור במשרד האוצר האמריקאי בתקופת ממשל בוש הבן, וכיום מכהן כסגן נשיא למחקר של "המכון להגנה על הדמוקרטיות". בעדותו חשף שנצר כי ראשי ה־AMP הם בוגרי שלושה ארגונים אסלאמיים שהוצאו מחוץ לחוק במסגרת המשפט הגדול ביותר נגד מימון הטרור בתולדות ארה"ב, שנערך כאמור ב־2008. הארגונים שבהם עבדו - KindHearts, קרן הארץ הקדושה (HLF) ו־IAP - העבירו מיליוני דולרים לחמאס, לג'יהאד האסלאמי ולאל־קאעידה.

שנצר הבהיר את התפקיד המרכזי שמשחק AMP בארגון, בהכוונה ובהכתבת סדר היום של SJP. "אפשר לטעון כי AMP הוא התומך החשוב ביותר של SJP", אמר. "הוא מספק דוברים, הכשרה, חומרים כתובים ומענקים כספיים לפעיליו". במילים אחרות, הגב העיקרי שעליו נשען SJP הוא המשך של ארגוני חזית של חמאס, אל־קאעידה והג'יהאד האסלאמי. 

מאחר ש־AMP לא נרשם כארגון ללא מטרות רווח והוא אינו חייב בדיווח על מקורותיו הכספיים וחלוקתם, אי אפשר לדעת מי בדיוק עומד מאחוריו. מה שברור הוא ש־AMP פועל בשיתוף עם "קרן החינוך של "אמריקאים למען צדק בפלסטין" (AJP) שנרשם כארגון צדקה. שני הארגונים חולקים משרד בפרבר של שיקגו ובעלי התפקידים חופפים. חאטם בזייאן, שהקים את AMP, משמש כיו"ר AJP. עם חברי הארגונים נמנים אנשים שהיו מעורבים אישית בהעברת כספים לחמאס בעבר. בניגוד להוראות החוק, אף ש־AFP הודה בדוחות המס שלו כי בין השנים 2010־2014 הוא גייס יותר מ־3.2 מיליון דולר, הארגון לא חושף את מקורות הכסף ואת השימוש בו. 

די ברור שראשי הארגונים מותחים את החוק האמריקאי עד הקצה בכוונה תחילה. בעצם, הם מתהדרים בזאת. כך למשל, בוועידה השנתית של AMP בשנת 2014, הוזמנו המשתתפים ללמוד איך לנווט את הקו הדק בין פעילות חוקית לבין סיוע מהותי לטרור. 

***

עדותו של שנצר מובילה את המאבק נגד תנועת החרם לאפיקי פעילות שונים בזירה המשפטית והציבורית. כך למשל יש לבצע ביקורת מסים ואולי אף חקירה בגין מימון ושידול לפעילות טרור כנגד AMP ובן הזוג שלו AJP. אולם ישנה בעיה עם הממשל האמריקאי. 

בשנת 2009 משרד המשפטים עמד לפתוח בתביעה נוספת נגד מספר ארגונים שתמיכתם בטרור הוכחה במהלך המשפט שהסתיים בשנת 2008. אבל זמן קצר לאחר שהנשיא האמריקאי ברק אובמה הושבע לתפקיד, שר המשפטים דאז אריק הולדר הורה לתובעים לסגור את התיקים. בשנת 2011 דיווח קריטיאן אדמס, בכיר במשרד המשפטים לשעבר, כי מספר תובעים המעורבים בתיק סיפרו כי ההוראה לסגירת התיקים נבעה מאהדה אידיאולוגית שהממשל החדש רחש כלפי הארגונים הללו, שהיו קשורים כולם לאחים המוסלמים ולחמאס.

אבל הממשל הפדרלי אינו הכתובת היחידה במקרה הזה. היות ש־AMP ו־AJP רשומים כישויות משפטיות במדינת אילינוי, רשויות החוק שם רשאיות לבחון את פעילותם הן ברמת המיסוי והן ברמה הפלילית.

מעבר לעבודה המשפטית, שככל הנראה מתבקשת לנוכח הגילויים של שנצר, ישנה הזירה הציבורית. בזייאן כאמור הקים את SJP במטרה להסתיר את המוח הג'יהאדיסטי שעומד מאחורי תנועת החרם. משנתגלתה התרמית ונחשפו שורשיו של הארגון בחמאס, על משרדי הממשלה האמונים על המאבק נגד תנועת החרם להדגיש זאת. 

ישראל צריכה לספק מידע על הקשרים הכספיים והארגוניים של SJP ו־AMP ושאר חבריהם עם משרדי הרשות הפלסטינית ועם חמאס. עליה לפרסם מידע על התוכניות של SJP, לרבות התפקיד שמשחק משרד החינוך של הרשות הפלסטינית בארגון פעילות למען החרם. 

הנזק העיקרי שנגרם לישראל מתנועת החרם בארה"ב אינו כלכלי. הוא פוליטי ואידיאולוגי. דרך שיתוף פעולה ומתן כבוד ל־SJP, ארגוני סטודנטים למעשה נותנים יד לכוחות שמבקשים לבצע שואה שנייה. העדות של שנצר לא סתמה את הגולל על תנועת החרם. היעד הזה רחוק. אולם היא הצביעה על כיוונים ברורים למאבק ממוקד יותר, מסודר יותר ואפקטיבי יותר בתופעה החמורה הזאת.