גם מה שנתפס כנקיטת עמדה של צמרת הצבא בוויכוח הפוליטי־מדיני בארץ ואימוץ רוח אוסלו לא מועיל לאמון הציבורי. כך היה, למשל, כשמתאם הפעולות בשטחים, אלוף פולי מרדכי, ואלוף פיקוד המרכז, רוני נומה, המליצו להוציא את צה"ל ממרכזי הערים הפלסטיניות לפי דרישת הרשות של אבו מאזן. מדובר בהמלצה שעומדת בניגוד מוחלט ללקחי מבצע חומת מגן, ששם קץ לטרור של הפרטנר ערפאת. מדובר בהמלצה שטעונה בהשקפת העולם של שמעון פרס, שמי שעומד מאחוריה מאבד כל לגיטימציה רחבה.
ובכלל, ההתיימרות להציג רוח צה"לית שהיא אולי שונה מהרוח של ממשלת ישראל, שגויה ויכולה להתקיים רק בדיקטטורה שיש בה משטר צבאי. בדמוקרטיה אין ערכים לצבא, אלא לחברה. תפקידו של הצבא להילחם, והממשלה והחברה הם שקובעים מהם הקווים האדומים של הגוף הלוחם הזה. אם כי מצד שני טעה גדי איזנקוט דווקא כאשר הוציא את המורות החיילות מצה"ל, כיוון שתפקידו של צה"ל כצבא העם רחוק מלהסתיים. לכן רצוי שהקצינים הבכירים, בראשות הרמטכ"ל, יבחנו, לפני הכל, איך הם עצמם לא תורמים לערעור האמון בהם, ובגללם - בצה"ל כולו.
התרעות פיקוד העורף