בית החולים כשטח הפקר: סלמונלה במזון היא אסון, אך מערכת הבריאות קורסת

ולמי זה אכפת? לאיש. גם מחלקות האשפוז עובדות בתפוסה בלתי מתקבלת על הדעת. וממשלות ישראל, זה שני עשורים, ויותר עמדו מנגד ולא עשו דבר.

בדיוק בנקודה זו בא לידי ביטוי חוסר האכפתיות של אזרחי ישראל. סלמונלה במזון הוא אסון, אבל מערכת בריאות קורסת אינה ידיעה המוציאה אנשים לרחוב. זה לא ייאמן.

ואם בחיידקים עסקינן, אנא קראו את הדברים האלה: “לפי תחשיב שערך המרכז הארצי למניעת זיהומים במשרד הבריאות בשנת 2012 המופיע בדוח, מספר המתים שנדבקו בזיהומים מחיידקים העמידים לאנטיביוטיקה בבתי החולים בישראל נאמד ב־4,000־6,000 בשנה. לפי סקר שערך המשרד בקרב מנותחי המעי הגס ברוב בתי החולים בארץ, 19% מהמנותחים פיתחו זיהום במהלך האשפוז, שיעור גבוה במיוחד לעומת 9.2% באנגליה, 7.7% בצרפת ו־5.8% בבלגיה” ("הארץ", 8.5.2013). ממשיך מבקר המדינה ומתריע בדוח על היעדר בידוד של חולים שיש חשש שהם נשאי מזהמים בבתי החולים. במסגרת הביקורת דיווח בית חולים ציבורי מסוים שיש בו צפיפות גבוהה, של חולים - 8 עד 10 אנשים בחדר - ללא חדרי בידוד. דבר זה מביא למספר גבוה של נדבקים בזיהומים.

לפי דיווחים שונים, בשנת 2012 כ־25% מהמאושפזים שלפי הספרות הרפואית יש לבודד אותם, לא שהו בחדרים מבודדים. הדוח קובע כי בתי החולים אינם עומדים בהנחיות משרד הבריאות בנושא ניקוי, חיטוי ועיקור של מכשירי הסתכלות אנדוסקופיים המוכנסים לגוף בבדיקות חודרניות. באופן פרטני, מתייחס מבקר המדינה לזיהומים בפגיות, ולפי נתוני הפורום למען פגים בישראל מנובמבר האחרון, אחד מכל ארבעה פגים בישראל נדבק בזיהום בדם, שיעור הגבוה פי שניים מזה המתועד בארה”ב. משרד הבריאות הודיע כי יפעל בקרוב להפצת נוהל למניעת זיהומים בפגיות. ארבע שנים עברו ושום דבר לא השתנה.

המצב אינו מעודד. הכל נובע מאותה תרבות של "סמוך", של הימורים בלתי סבירים. אלא שכאן מהמרים על חיינו. היעדר כל פיקוח רציני והרתעה, כל אלה הם פרצה הקוראת לגנב. אז אל תתפלאו כשתתגלה המורסה שמתחת לקרום “יהיה בסדר".