1. מורשת לפיד

שמו של יאיר לפיד הועלה השבוע באוב בשני אירועי נדל"ן. בתחילת השבוע זימן שר השיכון אורי אריאל מפגש עיתונאים כדי לבשר שקצב שיווק הקרקעות הסתכם ב־2014 ביותר מ־50 אלף יחידות, שיא של כל הזמנים. כמובן שהוא לא שכח לתת ללפיד את הקרדיט, השלילי. מרגע שעזב את התפקיד, התרברב אריאל, הואץ קצב השיווק.

יום לאחר מכן ערכה גינדי החזקות מפגש כדי לבשר על תחילת המכירות בפרויקט המגורים כרמי גת בקריית גת, שייבנה במסגרת "הסכמי הגג" עם הרשויות שלפיד קידם כיו"ר קבינט הדיור. המצגת פרגנה וכללה צילומים של שר האוצר לשעבר עם מבחר ציטוטים מדבריו. לפתע עצר איש יחסי הציבור את הסרט. "אנחנו לא עושים תעמולת בחירות", הגיב על שפע הצילומים של לפיד.

אריאל אינו היחיד שהספיק לשכוח את שותפו לממשלה. גם נתניהו ושטייניץ סגרו חשבון, כל אחד בתורו. ראש הממשלה ביטל את תוכנית אפס אחוז מע"מ וייבש את "דירה להשכיר", ובערוץ 2 עוד הגדיל להאשימו באחריות למשבר הדיור (ועל הדרך גם את אולמרט). ביבי גם מנע את הרפורמה בביטוחי הבריאות וסתם את הגולל על יוזמת לפיד להעביר את מפעל הגלידות של אסם לערד.

וכמובן שנשכח הקרדיט המגיע על פעלתנותו בנושא שכר המינימום. שטייניץ, שנקם את השפלתו על יוזמת לפיד לסילוקו מהקבינט הביטחוני, המליץ ללפיד יפה הבלורית לחזור לתפקידו כפרזנטור. בליכוד הוא מוצג כשר אוצר כושל וכקוריוז לא רלוונטי. קשה לשפוט את ביצועיו של שר אוצר כלשהו אחרי שנה ושמונה חודשים בלבד, אבל לנתניהו זה לא מפריע להטיל את האחריות על הכישלונות על קודמיו - גם לאחר תשע שנות כהונתו המצטברות.

לפיד מוכן עם זאת להודות ש"עשינו הרבה טעויות". הוא צודק. ברית האחים עם בנט הייתה טעות. ההתעלמות מהפוליטיקה הקטנה בתואנה של פוליטיקה נקייה הייתה טעות נוספת. המחירים המופקעים ששילם בוועדת הכספים לבית היהודי של סלומינסקי כדי שיואיל לקדם את תוכנית אפס אחוז מע"מ שטורפדה, הייתה טעות נוספת. גם ההתעקשות לקדם את התוכנית כנגד כל העולם, או ההתחייבות מתחילת 2014 שלא להעלות מסים גם במחיר העימות עם הנגידה ועם חלק מפקידיו, עלו לו ביוקר.

למרות כל אלה, הטענה שמדובר בשר כושל, תוך מתן פטור מוחלט מאחריות שילוחית לנתניהו, חוטאת למציאות.

יצא לי להכיר הרבה שרי אוצר. לפיד היה אחד הפעלתנים שבהם "אם לא ה", כמו שמצטט אבשלום קור את נכדתו בפרסומת. לפיד הודח מהממשלה לא בגלל עצלנות אלא בגלל עודף מוטיבציה. נכון שפעילותו הייתה דלת רפורמות. אין גם להתרשם מהתהדרותו בתקציבים לניצולי השואה, בשיתוף ילדים

בקייטנות הקיץ או מהתרברבותו מהפחתת תעריפי החשמל לא לו. גם הגבלת שכר הבכירים בתעשיית הפיננסים אינה בדיוק "כלכלה חופשית".

אבל שלילת הקרדיט מפעילותו בתחום השיכון, כמו הסרת חסמים, קידום בנייה להשכרה והאצת שיתופי הפעולה עם הרשויות ("הסכמי הגג"), היא אבסורדית. לפיד שעבד את מעמדו כשר אוצר לטיפול בבועת הנדל"ן, שלא נוצרה במשמרת שלו. מחירי הדיור צפויים לרדת, וכשזה יקרה, זו תהיה ירידה לתפארת. זה יקרה כשיצוצו סימנים ראשונים להעלאת הריבית (להערכת אנליסטים ברבעון האחרון של 2015). הרי למדיניות הריבית האפסית תרומה מכרעת לביקוש לנדל"ן, ואי אפשר להתלונן רק על היעדר ההיצע.

עודף האנרגיות שהשקיע בנדל"ן מנע מלפיד להתמקד בזמן אמת בבעיות יוקר המחיה במזון ובבנקאות, או בשינויים מבניים שהיה חייב לבצע גם במחיר עימות עם קבוצות לחץ. כשסוף־סוף נפל לו האסימון הוא פוטר.

לתעשייה ולעסקים הקטנים יש סיבה להצטער על לכתו. הוא עצר את ההעלאה בדמי הביטוח הלאומי למעסיקים, הכפיל את קרן ההלוואות לעסקים קטנים וביטל את כפל המס לבני זוג העובדים באותו העסק. מהלכים לעידוד היציאה לעבודה של חרדים (דרך קיצוץ קצבאות הילדים ומס הכנסה שלילי) התבטאו בנתוני הביטוח הלאומי, שהצביעו על ירידה בתחולת העוני במשפחות שבהן שני בני הזוג עובדים.

לפיד היה שר אוצר לא שגרתי, לעומתי, שלקח את הציניות והיהירות רחוק מדי. את הלקחים האלה הוא כבר למד ואפילו הודה בהם.

2. סדנת משחק

במסגרת סיבוב הופעותיו הארצי הגיע השבוע לפיד לתיאטרון רמת גן. החלטתי להצטייד בכרטיס למופע. כתובת האימייל שלי ומספר הנייד שמסרתי היו אמצעי התשלום. ואכן יומיים לאחר מכן קיבלתי מהמארגנים מייל ובו בקשה להפיץ את בשורת יש עתיד.

לפי השמועות לפיד ממלא אולמות, אבל מזג האוויר היה קשה, והתלבטתי אם המאמץ שווה. החלטתי בכל זאת שלא לפספס ולא התאכזבתי. האולם על 450 מושביו היה מלא, ובחוץ עוד נותרו עשרות מאוכזבים שהסתפקו בהדרן. שבוע קודם לכן הופיע לפיד בהוד השרון באירוע שהיה SOLD OUT. בעוד כעשרה ימים הוא יסגור קופה בבית ציוני אמריקה בתל אביב. הסבב הנוכחי יסתיים ב־17 במרץ. ייתכן שלקראת סבב הבחירות הבא הוא כבר יופיע בחו"ל.

לפני הכניסה לאולם ציידו אותי "בתוכנייה" שכללה את עיתון "ידיעות יש עתיד" ודף נוסף המפרט את הישגי המפלגה. כסף לא חסר - יש עתיד היא מפלגה עשירה (בקופתה כ־20 מיליון שקל) בזכות המנדטים שקיבלה בבחירות האחרונות.

אם מישהו עדיין מפקפק לגבי סדר היום של הבחירות, הקהל לא הותיר ספק בכך שיוקר המחיה יהיה הנושא העיקרי שבו. את זה מתחיל להבין אפילו נתניהו. הנוכחים לא היססו להמטיר שאלות על התפקוד הלקוי של יש עתיד בנושא אפס אחוז מע"מ ובנושא מחיר מטרה בתחום הנדל"ן. גם נושאים

מקומיים הנוגעים לרמת גן וגבעתיים - ואין הכוונה לבריחת שלוש הקרנפיות מהספארי - עמדו על סדר היום.

וכן, לפיד גם נשאל מדוע אינו מצהיר כאן ועכשיו שהוא לא יצטרף לקואליציה עם נתניהו. שר האוצר לשעבר שלף את הנתונים כאילו מדובר בסטטיסטיקאי הראשי. לעתים היו בהם אי דיוקים. כך למשל ל־2015 היה 328 מיליארד שקל ולא 323 מיליארד שקל. על הבמה הוא התנועע במיומנות של מרצה אורח בוועידת TED, אבל הסתייע בטלפרומפטר קטן שהונח בקדמת הבמה. הוא ענה בסבלנות על כל השאלות, כולל אלה שהופנו על ידי נכה שהתקשה בדיבורו.

הפיוז ההונגרי המפורסם לא קפץ גם מול גברת ממגזר ההזויים שהרצתה את שאלתה כעשר דקות. היא המשיכה בהרצאה כל הדרך החוצה מהאולם במקביל לטיפולה המרגיע של שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן שנכחה באולם (אגב גם ח"כ רונן הופמן הגיע). לפיד לא שעמם, והיו לו אנקדוטות: "בימי שלישי אני נפגש תמיד לקפה עם בתי ואף אחד לא מפריע. בפגישה כזאת הגיעה שיחה לא נעימה מראש הממשלה שהודיע על פיטורי. לפני שהזמנתי מהמלצרית את האספרסו עוד הייתי שר אוצר. לאחר הקפה הייתי לשעבר", סיפר בבדיחות.

מה למדתי מקלפי רמת גן? צעירים רבים עדיין נוהים אחרי לפיד ורואים בו את הבשורה החברתית. "עם ישראל אינו יודע את מה שהוא מפספס", אמר לי אחד מהם.

מספר המתלבטים רב, ולהערכת לפיד מדובר ב־30 מנדטים. הסקרים חוזים ליש עתיד תשואת מנדטים חד־ספרתית על גבול הדו־ספרתי (10), כמו שיעורי התשואה בבנקים. על פי התרשמותי, מוקדם להספיד את לפיד. במסעות בחירות הוא מתנהל מעולה וחורש את השטח. "מערכת בחירות מנצחים ברגליים", הוא מסביר ובצדק. "הזמנה של חבר או חברה למפגש הקרוב תעזור לנו", נכתב במסרון הפולו־אפ שקיבלתי בעקבות הביקור בתיאטרון. אני מתאר לעצמי שאינני היחיד.

3. לא הבטיח לקיים

בין שאר הדברים שהבטיח נתניהו בראיון שהעניק השבוע ליונית לוי ולעמית סגל בערוץ 2 נכללה ההבטחה שהמסים לא אם כן, לא ברור מדוע הוא לא גיבה את לפיד במאבקו הבלתי מתפשר שלא להעלות מסים בתקציב 2015. עד כדי כך הוא סבל ממנו?

בואו נזכור מה הבטיח נתניהו לפני הבחירות לכנסת ה־19. "לא אעלה מסים. זאת לא נטייתי הטבעית. לא רואה שנצטרך להעלות מסים, כי הבאנו את זה בחשבון". שלושה חודשים לאחר מכן הוא ולפיד העלו את המע"מ, קיצצו את קצבאות הילדים, העלו את מס ההכנסה ואת מס החברות. לפיד שילם את המחיר. ביבי עדיין לא, כי הוא אומנם הבטיח, אבל כאמור לא הבטיח לקיים.

עם פרוץ המחאה החברתית נבהל נתניהו ועצר את מתווה הפחתת המסים והתחיל להעלותם. הוא נהג בעניין על פי המלצתו של פרופ' מנואל טרכטנברג, מועמדה של מפלגת העבודה לתפקיד שר האוצר. זה אותו נתניהו שטען שהפחתת המסים כמוה כדלק סילוני לצמיחה.

4. פגישה, חצי פגישה

בימים האחרונים נחשפו שתי "שערוריות" שאמורות להדיר שינה מעיני כל אזרח שוחר דמוקרטיה. הראשונה היא פגישתו של מאיר שטרית (לאחר שהודיע על פרישתו מהכנסת) בבית קפה עם יצחק תשובה. הפגישה היוותה עילה לכותרת בסגנון "על מה שוחחו השניים". שטרית עוד ראה לנכון להתנצל ולהסביר שהפגישה לא נועדה לדון בעתידו התעסוקתי.

ועוד בעניין תשובה. יונה לייבזון מגל"צ חשפה נתונים שהוצגו על ידי תומר אביטל ולפיהם תשובה צבר "שעות ביבי" יותר מכל טייקון אחר: הוא נפגש איתו בשנים האחרונות לא פחות משבע פעמים. בנוסף, נפגש שלוש פעמים עם בכירים מלשכתו. סביר להניח שהמפגשים אורגנו שעיה סגל, ששימש בעבר כיועץ התקשורת של משפחת נתניהו ובמקביל כיועץ בקבוצת דלק של תשובה.

שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון העלו כמובן את תיאוריות קונספירציית ההון־שלטון, קידוחי הגז וכל זה. אבל עדיין לא ברור מה בדיוק מושחת בפגישות מעין אלה. ראשי ממשלה בעולם נוהגים להיפגש עם אנשי עסקים מבלי שייעצרו בעוון בגידה. אנשי עסקים מחוזרים על ידי השלטונות, כי הם אלה המייצרים מקומות עבודה. הממשל האמריקאי, שומו שמיים, חרד לגורל ההשקעות של נובל אנרג'י בקידוחי הגז בישראל ואף נלחם למען האינטרסים שלהם.

נשיא צרפת הסוציאליסט פרנסואה הולנד, ששילם מחיר גבוה על הקפצת שיעורי המס, התחרט על כך. שרי חוץ הטסים לחו"ל מזמינים למטוסיהם אנשי עסקים לקידום מיזמים עסקיים בינלאומיים. אלא שאצלנו כל מה שנוגע לקשרי הון־שלטון פסול ומהווה כפירה בעיקר.

נוהג ההתייעצות של ראשי ממשלה עם אנשי עסקים, שהיה מקובל בעבר, נעלם. אוי לפוליטיקאי שייתפס היום בבית קפה או במסעדה עם איש עסקים, או בשמו המודרני "טייקון". עדיף להיפגש בדירות מסתור או באחת השגרירויות הזרות.

5. בעל הבית השתגע

מנכ"ל פרטנר, חיים רומנו, ביקר בשבוע שעבר בתערוכת האלקטרוניקה הבידורית CES בלאס וגאס. בהמשך קפץ לביקור בלוס אנג'לס אצל הבוס חיים סבן. הביקור עמד בסימן מלחמת המחירים השנייה בשוק הסלולר והשאלה לאן מועדות פני השוק ב־2015. וחוץ מזה, אפשר שבפגישה נדונה גם שאלת שילובו של רומנו בתפקיד מאתגר בקבוצה, אם וכאשר יפרוש.

המהפכה השנייה בשוק הסלולר פרצה במלוא עוזה בעשרת הימים האחרונים. יריית הפתיחה הייתה באירוע מתוקשר של סלקום עם ההודעה על כניסתה לשוק הטלוויזיה (על גבי רשת האינטרנט) והמהלך המשולב של חבילה כולל שלושה קווים ב־199 שקל לחודש.

מכאן החלו העניינים להתגלגל במהירות. הוט מובייל הגיבה עם חבילת סלולר ב־40 שקל לחודש לשני קווים. מיכאל גולן נקט כתמיד את אסטרטגיית

"בעל הבית השתגע" והציע קו שני ב־2 שקלים! במחיר של מנת פלאפל (בשוק בצלאל או מחנה יהודה (ניתן לקבל חמישה קווי סלולר. פרטנר מסרה דרישת שלום באמצעות רשת הדיסקאונט 012 סמייל שהציעה חבילת הכל כלול ב־39 שקל לחודש לכל החיים. בעקבות ההתנפלות נסגר המבצע אחרי יומיים בלבד.

עשרות אלפי מצטרפים שחיפשו ודאות כבר מחייכים. מלחמת הסלולר השנייה היא בשורה של ממש למשתמשים, אבל בשורת איוב בענף.

לפני שלוש שנים בלבד, כשצנח מחירה של חבילת סלולר ל־99 שקל, קרס איתן המודל העסקי של החברות הוותיקות. אבל מתברר שמחירי הסלולר הם בור ללא תחתית. המחיר הממוצע למינוי עמד בחברות הוותיקות על פי הדוחות לרבעון השלישי על כ־75 שקל לחודש.

אם סלקום מוכרת קו ב־33 שקל לחודש ופרטנר ב־39 שקל, תגובת המשקיעים במניות הסלולר מובנת. שערי המניות נחתכו מתחילת 2015 ב־15%־20%.

האנליסטים בתחום התקשורת מבולבלים. הם מתקשים לנתח לאן הולך מכאן השוק ומה המודל העסקי שיבטיח לחברות רווחיות סבירה, שתהיה מקובלת

גם על משה כחלון. להתייעל תמיד אפשר, אבל כמעט לא נשאר ממה לחתוך. סבב ההתייעלות העיקרי, שכלל פיטורי אלפי עובדים, כבר הושלם לאחר מהפכת הסלולר הראשונה. החברות הוותיקות מגייסות עובדים חדשים במשורה.

בפלאפון מוצעת תוכנית פרישה מרצון. אז מניין מגייסים הכנסות? כיצד פועלות החברות כדי להימנע מגורלה של קודאק שנרדמה בשמירה? סלקום שיתפה פעולה עם גולן טלקום בפיתוח תשתיות תקשורת. פרטנר עשתה את זה עם הוט מובייל. שתיהן הבטיחו תמורת "האירוח" של כרישי הסלולר באקווריום שלהן תוספת הכנסות של עשרות מיליוני שקלים לשנה.

התעשייה מנסה להמציא את עצמה מחדש גם באמצעות כניסה לפעילויות עתירות תוכן כמו הטלוויזיה. הכנסות נוספות יגיעו דרך הגדלת נפחי הגלישה ומנועי הצמיחה כמו הדור 4. החברות (במיוחד פרטנר) מגדילות את חלקן במכירת ציוד קצה. שלא במקרה, מסעי הפרסום בימים האחרונים מתמקדים בתחום זה.

ולבסוף, אסור לשכוח את השירות. קבוצות האוכלוסייה המפונקות מעוניינות, עם כל הכבוד לאינטרנט, במענה אנושי. פרטנר שמחה השבוע לחשוף את מדד מרקטסט שהציבה אותה במקום הראשון מבין הוותיקות בדירוג חוויית הלקוח.

6. גם הבורסה מתייבשת

ראשי הבורסה קיימו בשבוע שעבר את מפגש הסיכום השנתי שבו נחשפה תוכנית העבודה ל־2015. הבורסה מתייבשת כמו הכנרת, אבל שלא כמו באגם, אין מתקני התפלה שיצילו אותה.

התוכנית העסקית הוכנה על ידי זאב רותם בשיתוף חברת הייעוץ הבינלאומית ארנסט אנד יאנג. היא סוקרת את מצב שוק ההון ואת תחלואי הבורסה, ובוחנת כיצד ניתן להוציא אותה מהבצורת הפיננסית של השנים האחרונות.

כשיו"ר הדירקטוריון אמנון נויבך טען שאחת הבעיות היא הריכוזיות הגבוהה בשוק ההון, לא הופתענו. גם העובדה שבעשור האחרון נרשמה עלייה חדה

ברגולציה ובחקיקה לא הפילה אותנו מהכיסא. אבל מחיקתם של מאות בתי השקעות קטנים בגלל עלויות התחזוקה השוטפות הבלתי נסבלות (6.2 מיליון

שקל לשנה) הטרידה. הירידה במספר החברות התעשייתיות המגייסות הון בבורסה היא התוצאה לכך.

על פי הדוח, השוק המוסדי ניהל ב־2013 נכסים בהיקף 1.1 טריליון שקל. מדי שנה נצברים בשוק ההון 20־25 מיליארד שקל, או במילים אחרות- החוסכים מזרימים מדי חודש כמיליארד שקל. מרבית הכסף נח אצל המוסדיים הגדולים: קרנות הפנסיה עמיתים מנהלות 199 מיליארד שקל. בית ההשקעות פסגות

מנהל 192 מיליארד. קבוצת מגדל מנהלת 186 מיליארד ואחריהם באים כל האחרים. אז מה עושים עם הכסף?

"למרבה הצער הכסף אינו זורם לבורסה אלא מגיע לאפיקים אחרים כמו מיזוגים ורכישות, הלוואות לגופים פרטיים ולבורסות הזרות", מסביר נויבך ומוסיף:

"לישראל יש רק חברה אחרת (טבע) המופיעה ברשימת 500 החברות הגדולות בעולם".

התובנה העיקרית של יו"ר הבורסה היא שאת מאמצי השיווק יש למקד בחברות קטנות ובינוניות, ולאו דווקא בגדולות המקבלות בבורסות חו"ל שווי גבוה יותר עבור מניותיהן. ואכן, גיוס ההון של הישראלים בבורסות חו"ל הסתכם ב־2014 בשיא של 9.14 מיליארד דולר. בבורסה, כך מספר נויבך, יחזרו במרץ

אחר החברות הפרטיות המהוות את מנוע הצמיחה במשק ויתאימו עבורן מסלול ירוק כמקובל בחברות מחקר ופיתוח. "נגיע לחברות הפרטיות שעדיין אינן

רשומות למסחר. נחשוף אותן לבורסה, ליתרונות הרישום למסחר ונייעץ עבורם בעת הצורך איך להיערך להנפקה", הוא מבטיח.

החשיפה למשקיעים תתבצע באמצעות עבודות אנליזה חיצוניות, הרחבת מערכת הנתונים הפיננסיים ומערכת לקבלת מידע נתוני ההחזקה של הגופים המוסדיים. גולת הכותרת של תוכנית העבודה היא רישומן למסחר בבורסת ת"א של חברות ישראליות בינלאומיות ללא הצורך בפרסום תשקיף (מהלך המכונה UTP). "חברות ישראליות רבות כמו צ'ק פוינט, אבן קיסר, לומיניס, סיירון וסודהסטרים רשומות בבורסות חו"ל. אין מניעה לסחור בהן גם בישראל. עמלות העסקה יהיו נמוכות, ורמת הסחירות תשתפר בזכות החשיפה הנוספת לישראלים", מעריך יו"ר הבורסה.

והיכן תהיה הבורסה בעוד חמש שנים? לאחר המעבר השנה למשכן החדש ברחוב אחוזת בית בת"א, המיקום הפיזי כבר לא ישתנה. אבל התקווה היא ש־100 חברות נוספות תתווספנה למסחר, המסחר היומי יגדל מ־2.1 מיליארד שקל כיום ל־5.2 מיליארד שקל, וששווי שוק המניות יסתכם ב־5.1 טריליון שקל. אשרי המאמין.