1. הטקסט הזה מוקדש לכל מי ששומע בשבועות האחרונים את יואב גלנט מסביר שפרשת הקרקעות שלו מקורה באי הבנה, בטעות קלה שתוקנה, בבלבול של איש תמים שפנה לקבל קרקע מהגורמים הלא נכונים. השורות הבאות ילמדו כי לא טעות ותמימות יש לנו כאן, אלא מסכת רמייה סדורה ומתוכננת. עדות של איש מינהל מקרקעי ישראל, שנחשפת כאן לראשונה, תוכיח עד היכן הרחיקו פקידי ציבור במאמציהם לשתף פעולה עם האלוף.
כשעוד ועוד נתונים הוטחו בפניו, חזר שוב אשכנזי על השורה התחתונה שלו. "אני לא כתבתי כלום. הוגש בפני וחתמתי". אשכנזי גם הודה כי "בסופו של דבר הבנתי שאסור היה לי לחתום על התצהיר הזה...".
גלנט יכול למרוח את סיפורי המעשיות הללו באולפנים רק משום שדוח הבדיקה שחיבר בזמנו מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, לא הותר עד כה לפרסום.
לינדנשטראוס מצא גם במקום אחר את ההוכחה לכך שגלנט ידע שהכל מעשה כזב. זה קרה כשבשנת 2000 הוא הגיש למינהל בקשה לשכור באופן זמני, לצורך גידול חקלאי, את אותם 35 דונם. גלנט, הסיק המבקר, ידע מלכתחילה שהשטח הזה בכלל לא שייך למושב ושהמושב לא יכול ולא רשאי לתת לו אותו. אם הוא היה חושב שהקרקע באמת ניתנה לו, מסכם המבקר, לא הייתה לו שום סיבה לפנות אחר כך למינהל ולבקש שישכיר לו אותה.
ועוד הערה אחרונה: גלנט, מרגע שהפך איש ציבור, לא יכול להסתפק בהבעת צער. הוא חייב להחזיר את הקרקע שקיבל בדרך לא דרך ולמסור לציבור דין וחשבון על כל מה שעשה בפרשה הזו. על תצהירי השקר, על תחמון הרשויות, על ניצול קשריו כדי לקדם את ענייניו האישיים ועל המרמה שבאמצעותה הושגו זכויותיו בנחלה. התחלה טובה תהיה קריאה שלו לפרסום דוח המבקר החסוי בעניינו.
גם הצלם רפי זוהר עבד עבור הבית היהודי בקרית ביאליק. זוהר צילם בסטודיו שלו את המתמודדים ברשימה למועצת העיר, הוציא חשבונית על סך 1,416 שקל ומחכה כבר למעלה משנה לתשלום.
התרעות פיקוד העורף