מחר צפוי ראש ממשלת ישראל לנאום בקונגרס האמריקאי. דומה שנאום זה עומד להפוך לדבר המרכזי בעולמנו, לפחות בעולמו של ממשל אובמה. זהו נאום, לא מלחמה, לא פיגוע טרור המוני, לא שואה אקלימית, לא קטסטרופה כלכלית. ולכן אני רוצה להעלות שאלה, ולנסות לתת לה תשובות כמידת האפשר. והשאלה היא: מה קורה כאן?
מדוע ממשל אובמה מתייצב למלחמת עולם נגד בעלת הברית הכי אמינה שלו? ממה הוא מפחד? כאשר ממשלת ישראל, עם נתניהו וברק, איימה שתפעל לבדה נגד מתקני הגרעין באיראן, ממשל אובמה נלחם נגד הכוונה הזאת, כי אכן הוא פחד מתקיפה ישראלית. אז לא היה מדובר במילים אלא בפצצות. אבל עכשיו? נתניהו משתמש במילים, מה הפחד?
דומה שההדלפות של הממשל, הדברים הפומביים הבוטים שלו נגד ראש ממשלת ישראל, החרמות הטקסיות שהוא מפעיל, ההתערבות הגסה שלו בבחירות בישראל (לעיין בדברי היועצת לביטחון לאומי האמריקאית) - הם חסרי תקדים, אפילו מול אויבים.
ההסבר המקובל, שישראל עקפה את הנשיא ופגעה בכבודו, שהתערבה במערכת הפנימית האמריקאית - הם אולי נכונים, אך לטעמי אין בהם כדי לתת הסבר מניח את הדעת למאבק האיתנים של הממשל נגד הנאום. איני מעלה על הדעת שממשל אובמה יעז, למשל, להעליב את מלך סעודיה, או את שליט קטאר. מול ממשלת נתניהו הוא מעז גם מעז. אני מוצא שלושה הסברים מרכזיים לכך.
כאן עומדת לפרוץ מלחמת עולם משפטית סביב השאלה האם הסכם זה נכלל בקטגוריה של אמנה המחייבת את אישור בית המחוקקים (כדעת הרפובליקאים) או לא (כדעת ממשל אובמה). לתוך הקלחת הרותחת הזאת נכנס הנאום. אכן, סחבה אדומה המשגעת את השור.
כלומר, הממשל יצטרך להפעיל מאמץ על מנת לשכנע כי זה לא נכון. ואם אכן ההסכם הוא באמת רע, ואולי רע מאוד, זאת משימה לא קלה.
התרעות פיקוד העורף