הפליק-פלאק הושלם. תוך פחות משבוע התהפך נתניהו והתנער מביבי: בשבוע שעבר אמר ביבי שלא תקום מדינה פלסטינית במשמרת שלו. למחרת הבחירות הזמין נתניהו צוותי צילום אמריקאים והסביר שדבריו הוצאו מהקשרם והוא לא חוזר בו בשום אופן מנאום בר אילן. בשבוע שעבר הזהיר ביבי כי הערבים נוהרים לקלפיות ומסכנים את שלטון הימין. אתמול הביע נתניהו צער על כי פגע במיעוט הגדול (20%) של אזרחי מדינתו. אז הנה הוא, דוקטור נתניהו ומר ביבי, יש ראש ממשלה לימי שגרה, ויש קמפיינר של תקופת בחירות. מי שמקשר בין השניים, עושה זאת על אחריותו.
ראשית, יש לומר שטוב עשה נתניהו שהתנצל (בעצם רק "הביע צער") בפני ערביי ישראל אתמול. צעד חשוב והכרחי למי שמנסה עדיין להצטייר כמנהיג של דמוקרטיה. הרשימה המאוחדת סירבה לקבל את התנצלותו? אז סירבה. הוא לא באמת התנצל כדי שהם יקבלו את התנצלותו. הוא התנצל כדי שהבית הלבן ישמע. הפוליטיקאים הערבים בישראל הם פוליטרוקים ירודים שעושים הכל, חוץ מלסייע לאחיהם הערבים, ומחויבותם למדינת ישראל בעייתית. יחד עם זאת, הדרך לעקוף אותם ואת השפעתם המזיקה כדי להגיע ללבבות מאות האלפים שרוצים להיות ישראלים ומכבדים את המדינה, אינה דרך דמוניזציה נוסח מה שעשה נתניהו. כך או אחרת, טוב עשה ראש הממשלה שהתנצל. יכול להיות שביבי לא זחוח ובשיכרון כוח בעקבות ניצחונו המפתיע כפי שחשבנו? יכול להיות שהוא מבין את גודל הצרה הבינלאומית שבפניה הוא ניצב?
איך שלא יסתכל על מה שנמצא לפניו, נתניהו יראה שם רק קיר בטון. כדי לדלג מעליו, הוא צריך מקפצה. למקפצה הזו קוראים יצחק הרצוג, אבל היא לא רלוונטית עכשיו. זה לא שהרצוג בלתי מושג. להפך. כמו שאנחנו מכירים את בוז׳י, בתוך תוכו הוא רוטט מהתרגשות ובשלות להצטרפות לממשלת נתניהו. הוא אוכל את הלב למה ביבי לא התקשר אליו עד עכשיו. הוא מייגע את מוחו במאמצים קדחתניים לסלול דרך בורמה או לחפור מנהרה, כפי שעשה אהוד ברק בשעתו, לממשלת ביבי. עלה תאנה? שיהיה עלה תאנה. הרצוג יודע שהחיים כשר החוץ של ביבי יהיו נוחים ומעניינים בהרבה מהחיים כיו״ר אופוזיציה עם שלי יחימוביץ' מכאן ועם יאיר לפיד משם.
התרעות פיקוד העורף