1.זה לא שלא קורה כלום בפוליטיקה, במערכת הביטחון או ביחסים הבינלאומיים של ישראל; אבל השבוע תפס את עיניי פרסום של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על כמויות הפסולת שמייצרים הישראליים.
המבצע נשמר בסוד - בעיקר כדי שלא לפגוע בפיצוי הכספי - אבל החשוב הוא שלא השפענו על סטטיסטיקת הזבל הלאומית. מה שכן, כמעט שנה אכלנו רק עופות: צלויים, מטוגנים, אפויים, ממולאים, על הגריל ובאידוי במים לטובת השומרים על המשקל, והתבדחנו שאנחנו עתידיים להצמיח נוצות ואולי גם כנפיים.
אבל הילדים שלנו שייכים לדור אחר. הם יותר מודעים וסקרנים, רוצים לאכול טרי ובריא והפח הוא אופציה סבירה עבורם. אני מודה שבשנה האחרונה אנחנו קונים פחות. בערך 15% פחות. שמעתי שאני לא לבד. הפתרון המסתמן בשוק המזון הוא מעבר לאריזות קטנות יותר ולמחיר נמוך יותר. יקראו לזה "התאמת המוצר לדרישות השוק". למשל, פחית טונה קטנה שמפסיקה לסנדוויץ' או לסלט, מבלי להותיר את השארית שמוצאת דרכה לפח אחרי יום.
2. השבוע השתתפתי בערב זיכרון והתרמה ל"קרן ליאור", על שמו של סמ"ר ליאור וישנסקי ז"ל, שנפל בקרב רפיח לפני 11 שנים. אביו, השחקן שלמה וישנסקי ואמו אסנת, ביחד עם חברים טובים ועם הנהלת הקאמרי ובעידוד צה"ל, יזמו את הקרן שמביאה את התיאטרון והיצירה הישראלית אל בסיסי צה"ל, ואת החיילים במסגרת תרבות יום א', להצגות בקאמרי. זהו מפעל הנצחה תמים ואיכותי שפועל בהקשר לדמותו של ליאור ולסביבה שבה הוא גדל.
רגע אחרי יום העצמאות ויום הזיכרון, אנחנו מצווים לזכור בזכות מי משגשגת התרבות בארץ, והמחיר קשה מנשוא.
3.בשבוע שעבר כתבתי על היוזמות של האלוף (מיל') אלעזר שטרן בעניין מורשת השואה בצה"ל. שטרן תיקן אותי שאת מבצע "פרח לניצול" יזם תא"ל (מיל') אילן הררי, קצין חינוך ראשי לשעבר. שטרן, כראש אכ"א, רק אישר ותמך ביוזמה. חשוב שתדעו גם אתם.
התרעות פיקוד העורף