אז זהו, שלא הכל אידיאלי. מחירי הדיור הגבוהים הם הבעיה מספר אחת ועל כך קיים קונצנזוס. בימים הקרובים נדע אם כחלון קיבל את ארגז הכלים המתאים לפתרונה. בתחום המזון קיימים סימנים לעצירת מחירים ובמקרים מסוימים גם ירידה. אלא שהדבר החשוב ביותר הוא הביטחון התעסוקתי. רק כך ניתן להבטיח לאורך זמן את העצמאות הכלכלית של כל אחד מאיתנו.
נכון שעסקות אלה מפרנסות יפה את בעלי השליטה בחברות הגז ובהם יצחק תשובה ואנשי נובל אנרג'י. אבל הן טובות גם למדינה, שתקבל ב-25 השנים הבאות הכנסות ממסים בהיקף של 450 מיליארד שקל. והן מצוינת גם לבעלי המניות בקבוצת דלק - הציבור (ובהם קרנות פנסיה וגמל המחזיקים במרבית מניות הקבוצה). וכן, הן גם טובות לצרכנים. תשאלו בחברות החשמל האם הם מעדיפים לרכוש גז או פחם מזהם (שהמס בגינו עלול לעלות).
תשאלו כל תעשיין עתיר אנרגיה, שיגיד שהיה מוכן להתחבר כבר אתמול לצינור הגז כדי לחסוך בעלויות שיגיעו לעשרות מיליוני שקלים לשנה. אז מדוע הכל מתערב? כי קיימים עדין רגולטורים שסיסמאות כמו "תחרות", "פיקוח על מחירים" ורגולציה הדוקה עושות להם את זה.
אגב, חלקם היו בשטח עם אותן סיסמאות גם לפני עשור, כשהונהגה הרפורמה בקופות הגמל. תראו לאן הגענו מאז.
אלא שעם הרגולציה מומלץ שלא לשחק. תיק הביקורת של מלונות דן יעבור כאמור למשרד רואי החשבון סומך חייקין. מדובר במשרד איכותי אבל ריכוזי מאוד, בפרט בתחום הבנקאות. בפיקוח על הבנקים מדברים כבר שלוש שנים על הצורך ברוטציה בתחום הבנקאות, אבל בינתיים זה לא קורה.
התוצאה היא שרשות ניירות ערך פתרה את "בעיית" העצמאות של קוסט פורר באמצעות העברת התיק למשרד הריכוזי ביותר בישראל.
סיפור רב בריח הוא דוגמה אחת מיני רבות כיצד מצליחה הבירוקרטיה לייאש את היזמות עסקית. כל עוד יזמים ותעשיינים לא יצליחו במלחמת השחרור מהבירוקרטיה, ההבטחות והסיסמאות של נתניהו על צמצום כוחה של הרגולציה יישארו על הנייר.
התרעות פיקוד העורף