בתצלום, כאן למעלה מעל הכותרת הראשית, שני ספרים של שמואל דיין, האיש שבילה 40 שנים בפוליטיקה בשביל להגיע למה שאורן חזן הגיע אליו בחמש דקות (כן, גם שמואל היה סגן יו"ר הכנסת ב-1955).
כל פעם שאני חושב על הפוליטיקה כיום, בה אורן חזן יכול להתמנות לסגן יו"ר הכנסת בחמש דקות, לעומת שמואל דיין שכילה חיים שלמים בסוכנות הציונית, בגיוס תרומות להקמת הארץ, בהקמת יישובים ברחבי הארץ (דגניה, נהלל), בכתיבת ספרים רבים, בהקמת מפא"י ובלכהן כחבר כנסת בכנסת הראשונה והשנייה- רק בכדי להגיע לתפקיד סגן יו"ר הכנסת בכנסת השלישית- אני ממש נחרד. איך שלא תסתכל על זה, זה ממש עצוב.
שמואל דיין שכל בן בהגנה על הארץ והקמת המדינה, עבד כחקלאי במושב הראשון בארץ ואיכשהו גם מצא זמן לפעילות פוליטית, ספרותית וציונית. אורן חזן ניהל מלון בבורגס.
היום נוטים להסתכל בזכוכית מגדלת על פועלם ודבריהם של דור המייסדים של המדינה, אולי במידה רבה של צדק, אבל אם אנחנו מסתכלם על הדור הזה בעין ביקורתית, מה יהיה לדורות הבאים להגיד על המדינאים ואנשי הרוח של ימנו?
בדיעבד אולי היה עדיף לשמואל דיין לנהל קזינו ולעשן/להסניף/להזריק קריסטל מת' (למרות שמבחינה משפחתית אי אפשר להגיד שצאצאיו- ביניהם אני- לא חטאו בשימוש בחומר) וכך היה מגיע מהר יותר לתפקיד סגן יו"ר הכנסת, שהיה שיא הקריירה שלו.
התרעות פיקוד העורף