אין דבר מעצבן יותר מזה שיום אחרי שהעוזרת המסורה מנקה את הבית ועוברת על החלונות שמבהיקים בניקיונם, אתה קם בבוקר השכם ויושב מול המחשב, בחוץ עדיין ערפילי בוקר, העיניים עוד לא מפוקסות, אתה מנגב אותן במטלית רטובה ואחר כך מזליף טיפות נגד היובש, ואז, כשנפקחות העיניים לקראת היום החדש, אתה מביט על זכוכית החלון ורואה שהיא מלאה ג'יפה. משהו שנדמה לך שזה חרא של ציפורים או שמישהו ירק על הזגוגית שהייתה ערב קודם לכן מבריקה ושקופה ונקייה כמו חדשה.
לאחרונה שמתי לב בכמה משיטוטי הליליים לכך שברחובות מסוימים שבהם הסתובבתי יש כמויות עצומות של עטלפי פירות - בשדרות רוטשילד, בשדרות דוד המלך וברחוב ויצמן. וכשאני אומר עצומות אני מעריך שמדובר באלפים. אם נכפיל במספר הרחובות, ויש רבים שבהם ניצבים עצי פיקוס ענקיים עמוסי הפרי האהוב על המעופפים הללו - הרי שנגיע להערכה שבעיר ללא הפסקה מתהוללים בלילה במעוף מפחיד מאות אלפי עטלפים, אם לא מיליונים.
ממש בשעת כתיבת שורות אלה נוחתת להקה של כעשר דררות (תוכים ירוקים) על עץ הפיקוס הענק הכורע מעומס פרי, ותוך כדי השמעת צווחות מחרישות אוזניים היא מבריחה את היונים, את הבולבולים ואת הדרורים שהיו על הכבל של בזק שעובר בסמוך לעץ. שתי מיינות (ציפור יפה אך מרשעת) שהיו על העץ נטשו אותו בצרחות, ומתחת לעץ עומדת חתולה עם שלושת גוריה ועוקבת בעניין אחרי הציפורים, נמצאת בהיכון לזינוק במקרה שאחת מבעלות הכנף תנחת על הקרקע בקרבתה.
כל הלילה היו לי סיוטים ולא נרדמתי. מדי פעם הסטתי את הווילון וראיתי שהעטלפים עדיין חגים סביב העץ ומתקרבים ממש אל החלון, כאילו כדי להזהיר אותי ממשהו נורא העומד להתרחש. כשקמתי בבוקר נזכרתי בשיר שכתבתי (הלחינה ושרה אותו המוזיקאית גלי חי) שם השיר “סוף העולם". הנה המילים:
אלוהים בפנטהאוס במגדלי השמיים,
זקן ועצוב כבר עושה במכנסיים,
נמאס לו לראות את הצאן המגעיל,
לאות מחאה על אפו שם הוא עגיל.
אלוהים הקשיש עם עגיל וחשיש
לא רואה לא שומע וכמעט לא מרגיש
כמו המלך דוד הוא הזמין בחורה
שתשב בחיקו בימי הקרה
ת'תפילות שעולות הוא מנפנף בידו
תחינות ומחילות הוא מוחק בזקנו
בימי החגים כשהרעש נורא
הוא סוגר ת'חלון ומרביץ נחירה
נחירה של קדוש היא אסון לפשוטים
הים מתרומם, נהרות גועשים
המונים נסחפים, טובעים ומתים
אבל זה לא מזיז שערה לאלוהים
במגדלי השמיים בפנטהאוס ענק
הוא זרוק ממוסטל, קצת נחנק, קצת נשנק
אלוהים הזקן כבר לא מה שהיה
ונמאס לו מכל מה שפעם ברא
במשקפת ענק הוא רואה ת'עולם
משפיל את עיניו בוש ונכלם
הוא פושט את ידיו הרפויות לצדדים
וצועק למלאך שיפתח הברזים
“תשטוף הלכלוך מעולם הצבועים
תשמיד ת'אדם ובעלי החיים
תמחק יערות ותפיל ההרים
תייבש נהרות, תעלים הימים
תנקה היקום וחסל את כולם
נמאס לי לשלוט בעולם מחורבן"
פתאום זה קרה ואיש לא הבין
הים כמו נמחק, התייבשו הנחלים
ההרים כמו קרסו, הערים נבלעו
בני אדם וחיות נעלמו כמו לא היו
בפנטהאוס ענק במגדלי השמיים
חייך אלוהים ושילב הידיים
בקול אבהי הוא מלמל בשפתיים
“נגמר תפקידי אעצום ת'עיניים"
כך נמחק העולם, וזה רק בינתיים
אולי יתעורר אלוהים עוד שנה, עוד שנתיים
אם יהיה לו עצוב וירגיש שיעמום
הוא ירים את ידיו ויבנה לו יקום.
התרעות פיקוד העורף