השנייה - ההתנתקות הייתה מעשה הונאה: זו טענה שקרית ומסוכנת. ממשלת ישראל קיבלה את החלטת ההתנתקות ברשות ובסמכות. ההחלטה אושרה בכנסת. הצבא ביצע אותה בפקודה. נכון - ראש הממשלה שרון, בחתירתו הבלתי מוסברת לביצוע ההתנתקות, זגזג ושיקר, תמרן ודרס. ראשי ממשלות נוהגים כך לעתים, ממשלות נוהגות כך, בבואן לבצע מעשים גדולים ושנויים במחלוקת. כשזה מצליח, קוראים לזה אומץ לב והליכה נגד הזרם. כשזה מצליח פחות, קוראים לזה תככנות ומניפולציה. כך או כך, כפירה בלגיטימיות של ההתנתקות היא כפירה בכללי המשחק הדמוקרטיים. במסגרת הכללים, טמטום או עיוורון מותרים -ורק שבירת כלים אסורה.
השלישית - המפונים לא טופלו כראוי: זו אכן בעיה. אבל הם לא הישראלים היחידים שלא טופלו כראוי. הם לא העדות היחידה לרשלנות בירוקרטית של ממשלת ישראל ואגפיה. כנראה שהיה כישלון בטיפול במפונים כפי שישנו כישלון מתמשך בהשלמת פרויקט הרכבת הקלה בגוש דן. יכול להיות שזו סיבה ראויה לאבל לאומי, אבל צריך להודות ביושר: לא זו הסיבה לבכי הנמשך על פינוי גוש קטיף.
התרעות פיקוד העורף