מתחת לשמיים

ומנגד, יכול מאוד להיות שרוח הנעורים התמימה שבי פינתה כבר מזמן את מקומה לציניות. גיליתי את זה כשקיבלתי מייל המפרט את תוכניית פסטיבל ימי הזמר בערד. אז הבנתי שזה מה שקרה ככל הנראה לאותם נעורים אבודים שחשבתי שעדיין חיים בי. אותו פסטיבל ערד שהיה הוודסטוק של בני דורי בתחילת שנות ה-90, המקום שאליו נוהרים בני נוער באוטובוסים ישנים ובלתי ממוזגים מהתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. רק כדי לקלוע צמות על כל הראש, להתנשק בפעם הראשונה, לגנוב סיגריות נובלס, לאבד את הבתולים או לפחות לקוות לכך, הפך - אם בשל האסון הנורא ההוא או בשל שקיעתה של תקופה - ל״ימי זמר עברי״. זמר עברי זה אומנם נפלא, מלבד אולי ציון ״המתחם המיוחד להפעלות לילדים״, שהרס לי באופן אישי את כל הסקס-אפיל. סביר להניח שהיום אף אחד לא ישן יותר בשקי שינה מאולתרים בחצרות של בתים ומאמלל את השכנים. כנראה שבגילנו אפשר מקסימום לקנות כרטיס להופעה של נורית גלרון (הנהדרת!), לחזור הביתה במאזדה 2, ולהירדם בתחתונים מול הטלוויזיה.