כשסיפרו לנו עליו בבית הספר, חשבתי שהתנ"ך, כמו התנ"ך, בוחר את מי להאדיר ואת מי לא. כנראה שעם שלמה עשו חסד כלשהו, אחרת איך תסבירו את העובדה שהגיע לעולם לא כבכור ולא כבן הנולד מסיפור אהבה תמים (דוד ובת שבע) ואף על פי כן נכתב “ה' אהבו"? ועוד הובטחה לו מלוכה? עם זאת, אז, בגיל 17, הוא נראה לי כמו התגשמות הפנטזיות של כל אישה.
על מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי;
בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו.
אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת -
אֲבַקְשָׁה, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי;
בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו.
מְצָאוּנִי, הַשֹּׁמְרִים, הַסֹּבְבִים, בָּעִיר: אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, רְאִיתֶם.
כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי
הבנתי את קדושת המילה, למדתי איך כותבים אהבה יפה וכמה שום דבר לא השתנה מאז ועד היום.
אישה כמהה, גבר אוהב, ושניהם במרוצת החיים, עד שיגיעו לנחלה הטובה והאוהבת.
כן, אפשר להגיד ששלמה המלך לימד אותי איך צריך לכתוב לי זה שאוהב.
אחר כך לבשתי שמלה פשוטה שקניתי פעם באיזה שוק באתונה. נעלתי נעליים שטוחות, לקחתי את ארנקי ויצאתי אל הרחוב. אל אפי הגיע ריחו של יום שישי. אני מניחה שלפני שמגיעה השבת בתפארתה באים מלאכי השרת להכין לה את השטח, עומדים כמה מטרים מעלינו ומפזרים עלינו זרעי לחץ.
אישה שידיה עמוסות שקיות נתנה לזקנה את התור שלה אל הקצב, וזו בירכה אותה ב"שבת שלום ותודה".
אתה תגיע רק לקראת השבת. הם כבר ישחקו כדורגל למטה, הבית יהיה נקי, וריח הבישולים יחדור את כל דלתות השכונה. אפתח לך את הדלת באותה השמלה מהבוקר. תגיש לי זר פרחים, שלא עלה לך יותר מעשרים שקלים, אבל אלו הסחלבים שאני אוהבת, אז מה זה משנה? תגיש לי אותו. “שבת שלום אשתי", תגיד.
כשתשוב מבית הכנסת, תאחז בכוס היין בידך ותברך. הילדים יהיו יפים ומסורקים מסביב לשולחן עגול שקיבלנו בירושה. וכשתקרא את אשת חיל ותביט עלי, ארגיש כאילו מלאכי השרת, אותם המלאכים שפיזרו זרעי לחץ מקודם, מכניסים אותי ואת גופי העייף אל תוך מיטה גדולה עם סדיני משי, מורחים על גופי קרם בריח אביבי ומביאים אותך אלי, לדעת אותי וללחוש שוב, שיש לי עוגן.
קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ.
רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ עָלִית עַל-כֻּלָּנָה.
שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-ה', הִיא תִתְהַלָּל.
תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיה
בכל שישי מחדש, אני מודה בלבי לשלמה המלך, שבין ידיו כתב את אהבתך אלי.
כמו שחלמתי וכמו שכתוב בספרי האהבה.
איש זקן עבר, בגדיו בלויים, זקנו ארוך ובידו שקית עם פחיות. הוא עצר מול השולחנות שלנו ושאל “יש למישהו כמה שקלים?" קולו לא נשמע בשל השיחה הערה. אז הוא הגבירו, “אולי יש לכם כסף לתת לי? אני רעב מאוד". שוב קולו לא נשמע, אז הפעם הוא צעק “כסף, אני רעב מאוד, אוכל לא בא לבטן הרבה זמן".
איש לא נתן, הם המשיכו בשיחה. רק האיש עם הקסקט אמר לזקן “הזמנתי בדיוק טוסט, רוצה שאזמין גם לך?".
המתווכחים עדיין לא הבחינו בו. כשהתחילו להתפזר כולם, הלכתי אל האיש ואמרתי לו “כל הכבוד, באמת".
ועכשיו אפסיק לכתוב. כי יוסיף דעת, יוסיף מכאוב.
התרעות פיקוד העורף