היא אומנם לא דחתה את דבריו והסכימה שההסתה אכן קשה ובעייתית, אבל הפנתה את הזרקור לכיוון אחר. "התנאים הקשים בגדה, היעדר האופק המדיני ותחושת הייאוש מקילים על מסרי ההסתה לחלחל בציבור הפלסטיני", אמרה לנתניהו. במילים אחרות, דיפלומטיות יותר, רמזה פאוור לנתניהו שבמקום להסתתר מאחורי מה שהצד השני עושה, צריך לחשוב מה ישראל עושה כדי לשנות את המצב.
***
בתוך כל המהלכים המדיניים הללו נכנסו המרוקאים. נפגשו בשבוע שעבר אישי ציבור ישראלים עם שרים מהרשות הפלסטינית ביוזמת הפדרציה העולמית של יהודי מרוקו ובתיאום עם מלך מרוקו. הכנס הזה הוא לכל הפחות אירוע תרבותי מעניין, ולכל היותר הזדמנות לניצן חדש במה שמכונה "תהליך השלום".
שתי אוכלוסיות בישראל לא עשו כמעט דבר ממה שציפו מהן לעשות במשך עשורים: היהודים המזרחים וערביי ישראל. על האחרונים דובר בשנות ה־90 כעל גשר לשלום. הם היו אמורים להיות המתווכים בין ישראל הוותיקה לפלסטינים מעבר לגדר. בפועל, חברי הכנסת הערבים, ברובם, מעניינים אותנו רק כשהם עושים משהו קיצוני. ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס וחנין זועבי לא מקרבים עבור הישראלים את ההבנה ואת השלום, אלא יוצרים את ההפך הגמור. ומנגד, היהודים המזרחים שאמרו על עצמם שרק הם מבינים את הערבים, נמנעו מלהיכנס פנימה לתעשיית השלום. כקבוצה הם לא עשו דבר.
הכנס של הפדרציה העולמית של יהודי מרוקו הזמין אליו 20 בכירים מהרשות הפלסטינית, בימים שבהם רוב שרי הממשלה מהימין מדברים על ריסוק הרשות. הם הציגו ציטוטים מאבו מאזן, בימים שבהם רוב חברי הממשלה מכנים אותו טרוריסט, והם מחבקים את פתרון שתי המדינות לשני עמים. ייתכן שכך זה יסתיים - כותרת אחת וזהו. ואולי זה ניצן ראשון לנתיב חלופי, עממי, להידברות.
הפלסטינים עובדים בזה. טאלב א־סנע, לשעבר חבר כנסת, מנסה לחבר את הפלסטינים לאזרחי ישראל, להכיר ביניהם וליצור הידברות. יש מחלקה כזאת אצל אבו מאזן. הייתי שותף לניסיון אחד כזה בלשכה של ראש הרשות. זה היה צולע, אבל עדיף על כלום.
***
במסגרת המרקחה העולמית אי אפשר שלא להתפעל מהפוליטיקה האמריקאית, הכאוטית והסנסציונית. במפלגה הדמוקרטית, שסמלה בארה"ב הוא חמור, רוכב המשיח ברני סנדרס על החמור הלבן וחולף על פני המרצדס הנוצצת של הילרי קלינטון. במפלגה הרפובליקנית, שסמלה הוא פיל, מתנהל המיליארדר דונלד טראמפ כאחוז אמוק, וגורף עדיין את מרב האחוזים.
ישראל חייבת לשאול את עצמה שוב ושוב מה היא יכולה לעשות אל מול המצב בסוריה. אנחנו לא צריכים להתערב, אבל מבחינה הומניטרית עשינו מעט. מעט מדי. דרושה יצירתיות, חמלה וחשיבה כוללת. אפשר להאשים את האמריקאים בצביעות, ובצדק. אבל מוטב גם להביט במראה מדי פעם. אנחנו לא אור לגויים בעניין הזה, אולי פנס קטנטן בחושך הגדול.
התרעות פיקוד העורף