צריך להודות באמת מצערת: לציבור האזרחים, האחראי על בחירת הדרגים הפוליטיים, ובאמצעותם גם על סדרי העדיפויות המכתיבים מינויים בכירים בשירות המדינה, אין יכולת ממשית לשפוט את הצלחתו בבחירה ובמינויים הנגזרים ממנה. הבוחרים לא יודעים אם משה יעלון היה שר ביטחון מוצלח, משום שרוב מה שעושה שר הביטחון נסתר מעינו של הציבור, ומשום שחלק ניכר ממבחני המוצלחות של שר ביטחון הם מבחנים של טווח ארוך. לכן, כאשר הציבור מדווח שלטעמו יעלון היה שר מוצלח – או לחלופין, שהיה שר לא מוצלח – דיווחו חסר ערך בעולם העשייה הממשי. הוא בעל ערך רק בזירה הפוליטית, שבה לתדמית יש משקל העולה לעתים קרובות על משקלה של עשייה.
גם השאלה האם ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה מוצלח היא שאלה שקשה מאוד להשיב עליה. ראשית, משום שאף מועמד אחר לא נוסה בתפקיד במקביל אליו – כלומר, תפקודו אינו בר השוואה לתפקודו של מנהיג אחר בזמן אמת. ייתכן שמנהיג או מנהיגה אחרים היו מתמודדים טוב יותר עם אתגרי השעה, ייתכן שהיו מתמודדים טוב פחות. שנית, משום שגם רבים ממבחניו של ראש ממשלה סמויים מן העין, וגם רבות מהחלטותיו אפשר לשפוט רק לאחר זמן.
אך הבעיה העיקרית עם מי שכבר חרץ את דינו של אלשיך נוגעת גם היא לקושי המהותי בהבחנה בין עיקר לטפל. אלשיך מונה כדי לשפר ארגון במשבר. הוא מונה כדי להפוך את משטרת ישראל ליעילה יותר, חזקה יותר וחכמה יותר. מהפך כזה כרוך בתהליך ארוך, מייגע, שפירותיו נקטפים לאחר זמן. הוא כרוך בתהליך שלתקשורת אין סבלנות להבין – וייתכן שאלשיך גם לא מקל עליה להבין אותו. הוא כרוך בתהליך שלציבור אין כלים להבין.
התקשורת כועסת על אלשיך משום שחלק מהפעולות שלו נועדו למדר אותה ממידע ולהקשות עליה לדווח על עבודת המשטרה. הציבור נתפס לסיפורים הטריים על אלשיך משום שהם פשוטים לעיכול: הודעה מבולבלת לתקשורת, הופעה מביכה של שוטרים בבית משפט והתבטאויות מגושמות בנושאים רגישים. אלשיך בהחלט נכשל בכמה פיסטוקים. אך עוצמת הרעש שנלווית לכישלון הזה מעידה יותר עלינו כחברה מאשר עליו כמפכ"ל.
התרעות פיקוד העורף