הרצוג לא מבצע את החרקירי הפוליטי הזה רק בגלל שאיפות אישיות (זה נכון לכל איש פוליטי). השאלה היא אם היה נכון (מבחינת האינטרס הישראלי) לבצע את המהלך הזה גם אם נכשל. התשובה היא כן. דחיית הרצוג וכניסת ליברמן אמורות לחזק את החזית הגלובלית שמנסה לדחוף להסדר מדיני, וזה בדיוק מה שקורה עכשיו עם הקשחת עמדות מצרים וסעודיה ומה שמחזיר את הרצוג לתמונה.
הקרב הוא לא על תדמית אלא על זהות המדינה, וזה עניין הרבה יותר חשוב מגורלו האישי או מתדמיתו של הרצוג. בייחוד כאשר ברור יותר ויותר שנתניהו הוא בן ערובה של הימין הקיצוני. אין לו מחצית האומץ של שרון, שעזב את קיצוני הליכוד כאשר נאלץ לבצע את הנסיגות שלו בהמשך לנסיגה מגוש קטיף. נתניהו כשל אפילו להכניס את המחנה הציוני על חשבון הבית היהודי, שזה המהלך היחיד שעשוי לקדם הסדר. מצד אחר, הג'וב כפוי הטובה של הרצוג הוא להמשיך ולנסות לפורר את הימין ולשלם בראשו. אגב, תן להרצוג שנתיים עם מכונית שרד, מאבטחים וכותרות קבועות, והאפרוח המרוט הזה יצמיח נוצות של יונת שלום.
התרעות פיקוד העורף