סוף פרשת הדוא"ל של קלינטון: עוד ניצחון ברצף המזל הטוב של הנשיא אובמה

נשיאים גדולים מעבירים מקל ליורש. אחרי כמעט שתי כהונות של טדי רוזוולט, זכה המועמד שלו, ויליאם הווארד טאפט, בבחירות 1908. אחרי שלוש וקצת כהונות של פרנקלין רוזוולט, עלה בידו של יורשו, הארי טרומן, לכהן כמעט שמונה שנים. רונלד רייגן הפופולרי הצליח גם הוא לזכות ב”כהונה שלישית” – אמנם שונה בטמפרמנט – בדמותו של ג’ורג’ הרברט ווקר בוש. והנה, עכשיו גם לאובמה יש סיכוי. מזלו הטוב שיחק לו, וסידר לו יורשת סבירה, אך עוד יותר מזה סידר למפלגה המתחרה מועמד לא לגמרי סביר. אובמה צריך לשלוח זר פרחים לדונלד טראמפ, שיסדר לו כנראה מקום של כבוד לצדם של נשיאים מוצלחים ממנו.

אפשר לומר הרבה על הצלחותיו ומחדליו של אובמה כנשיא, אך קשה להתווכח עם מזלו הטוב. בשנת 2008 עמדה מולו מועמדת לא פופולרית, אחר כך בא משבר כלכלי שמנע מיריבו הרפובליקני כל סיכוי לניצחון. בשנת 2012 סידר לו המזל – שוב – מועמד מתחרה בינוני למדי, לא מלהיב. עכשיו טראמפ כנראה סידר לו ניצחון שלישי ברציפות. אובמה יטען לבעלות מסוימת על הצלחתה של קלינטון ויאמר שהצלחתה מוכיחה את צדקת דרכו. בעיקר יוכל לעשות זאת אם קלינטון תנצח עכשיו, אבל לא תנצח שוב בעוד ארבע שנים, 2020. או אז יהיה ברור בהחלט: היא ניצחה בזכותו, כמו שבוש (האבא) ניצח בזכות רייגן, וכמו שטאפט ניצח בזכות רוזוולט.

טאפט היה שר המלחמה של טדי – בעידן שבו התקינות הפוליטית, זו שטראמפ מבקש לחסל, עוד אפשרה לכנות מישהו “שר מלחמה” ולא “שר הגנה”. קלינטון הייתה שרת החוץ של אובמה. לשניהם הייתה בעיה דומה: נשיא שהעדיף לקבל את רוב ההחלטות בתחומים שהיו לכאורה נתונים למרותם. רוזוולט אהב מדי את הצבא מכדי לאפשר לטאפט לשלוט בו. אובמה ניהל את מדיניות החוץ מהבית הלבן ואפשר לקלינטון לעסוק בעיקר בזוטות. לשניהם היו יחסים מורכבים עם הבוס לשעבר. אצל טאפט זה נגמר במפח נפש גדול כאשר רוזוולט חזר להתמודד נגדו ב־1912. אצל קלינטון – עוד אין לדעת איך זה ייגמר.