זה כבר היה לריטואל. בכל פעם שמתנהל כאן דיון ציבורי על גבולות ההתערבות של בג"ץ או על מוטת כנפיו של האקטיביזם השיפוטי מתייצב בית המשפט ומספק בעצמו את כל ההסברים המלומדים, למה אין ברירה למחוקק אלא להחזיר מושכלות ראשונים, ולמה מדי פעם הוא חייב להזכיר לשופטים שאומנם יש להם תפקיד חשוב מאוד, אבל לתפקיד הזה יש קווים ברורים של התחלה וגם של סוף.
אז מה יש לנו שם? יש לנו עיסוק הלכתי ישן, שנשלף עכשיו, ושלכל בר דעת היה ברור מרגע שליפתו שהוא בבחינת ניתוח עיוני, ושאין לאיש כוונה להחיל שום דבר ממנו בימינו אנו. דורות של לוחמים חובשי כיפה ושוחרי פסיקות של רבנים נלחמו במלחמות ישראל, ולמרבה השמחה לא היה מהם ולו אחד שפירש לא נכון את הטקסט ואץ לאנוס בחסותו מישהי מנשות האויב.
יש מבחן אחד שחשוב במקרה הזה. המבחן של החיים. ובחיים עצמם הרב קרים משרת כבר שנים בצבא שמשרתות בו נשים לרוב. ובחיים עצמם לא שמעתי עד היום ולו חייל הומוסקסואל אחד שפנה אליו והתלונן אחר כך על יחס לא ראוי שקיבל.
הרב קרים איננו עבריין. אין נגדו טענה כזאת. הוא איש שאמר את דעתו, במקרה הזה דעת ההלכה כפי שהוא רואה אותה. ואם הדעה הזאת לא מתאימה למישהו הוא מוזמן לעמוד מול ביתו של הרב או מול ביתו של הרמטכ"ל ולהפגין נגדם עם שלט גדול.
מהרגע שבו החליט צה"ל שזה האיש שהוא רוצה בתפקיד, יהיה זה טירוף מושלם אם נשיאת בית המשפט העליון תגיד לגדי איזנקוט, שגם אם הוא חושב שהרב קרים מתאים לתפקיד - היא עצמה חושבת שהוא לא. בית המשפט העליון לא אמור להתערב בהחלטות העוסקות בעמדותיהם ובתפיסות עולמם של מועמדים לתפקיד כזה או אחר.
לו היה שומע לי הרב קרים, היה מגיש לבג"ץ תצהיר שבו הוא מודיע שאין בכוונתו לספק לשופטים הסברים אשר לעמדותיו, כפי שדרשו ממנו אתמול. התרומה שהוא ירים למדינה במהלך כזה לא תהיה פחותה מהתרומה שירים בתפקידו כרב הראשי לצה"ל.
כי היום הזה, שבו רב יצטרך לשכנע את מרים נאור שהפסיקות ההלכתיות שלו ראויות, הוא יום של תוהו ובוהו ערכי. והיום הזה, שבו סלים ג'ובראן או ניל הנדל יהפכו להיות ערכאת ערעור על משה רבנו או על הרמב"ם, הוא יום שדגל שחור מתנוסס מעליו.
התרעות פיקוד העורף