אנחת רווחה גדולה נשמעה במדינת ישראל ב־27 בפברואר השנה, ממש לפני מספר חודשים. יו"ר נעם אבי מעוז הבין בקלות יתרה שדעותיו המשיחיות והשמרניות, בלשון המעטה, לא מתיישבות עם אחריות על תוכניות חינוכיות עבור דור העתיד שלנו, והודיע כי הוא מתפטר מתפקידו כסגן שר במשרד ראש הממשלה. "לתדהמתי, גיליתי שאין כוונה רצינית לקיים את ההסכם הקואליציוני ביחס לרשות לזהות לאומית יהודית", אמר, בעודו מבטיח לתמוך בקואליציה. הוא כנראה היה המופתע היחיד שלא חזה את השתלשלות האירועים שדחקה אותו לפינה.
״התמלאתי בושה וכאב": אבי מעוז תוקף את מעורבות אמיר אוחנה בטקסים הממלכתיים
אז רווח לנו, לכולנו, גם לרבים שכן בחרו בליכוד וידעו שמפלגת נעם הקיצונית תהיה בממשלה. חשנו שילדינו, לפחות לעת עתה, מוגנים ממסרים שליליים על סובלנות השואפת לאפס ומיזוגניות בימים בהן תקרות זכוכית אינן חזות הכל. מה ששכחנו הוא החלק של ה'אני נשאר'. וכל הזמן הזה, מאותו רגע של הקלה, אבי מעוז שם, לא משנה אם מבפנים או מבחץ, ומסריו איתו.
כשצפיתי בטקס הדלקת המשואות, נהנית מתרגילי הסדר ומההפקה המושקעת למדי, ידעתי שהאחדות והחלוציות יפנו את מקומן למה שבאמת קורה בחברה שלנו עכשיו. למי שפספס, מדובר בשיחת יחסינו לאן בין הממשלה לעם, בין העם לעם, ובין העם לעם של עוד כמה שנים, שיאלץ לאכול את הפירות של 2023 בתקווה שלא יהיו באושים. והנה, הודעה מפתיעה מכיוונו של מיודעינו מעוז, שהצליח להחריב ברגל גסה גם את האסקפיזם הקצר שלנו לעבר ימים בהם היינו מאוחדים יותר.
בידיעה שנחשפה היום בלא פחות מאיגרת שכתב יו"ר נעם, שיתף במורת רוחו מן העובדה שיו"ר הכנסת אמיר אוחנה, שמילא את תפקידו בטקס בייצוגיות ובהרבה חן יש לציין, מנהל מערכת יחסים עם גבר. ניסחתי את זה בעדינות, אז להלן מילותיו באותיות קידוש לבנה. "התמלאתי בושה וכאב, עד לעומק נשמתי, עת מדינת ישראל ונציגיה הרשמיים, בטקס רשמי לזכר קדושי השואה ובעוד אירועים וטקסים ממלכתיים ביום הזיכרון וביום העצמאות, מכריזים לעיני כל העולם על 'יו"ר הכנסת ובן זוגו' כאילו מדובר בנורמה יהודית אותנטית מקובלת", תיאר. וכאילו זה לא מספיק, הוסיף קבל עם ואיגרת: "אי אפשר להסכים, גם לא הסכמה שבשתיקה ובלא מחאה, להנדסת תודעה חריפה שיוצרת עמדה ציבורית חדשה המרימה על נס מודל משפחתי חדש ופוגעת בערכי היסוד שלנו כעם השם וכמדינה יהודית".
ועכשיו לתיקון הטעויות. מר מעוז, מדובר בנורמה אותנטית מקובלת, שהיא גם יהודית וגם שייכת לכל דת וזרם דתי ואידאולוגי בעולם. זה כל כך נורמה שאפילו לא צריך לקרוא לכך נורמה, ממש כמו להיות נשוי לאישה ולגדל ילד, שניים, שלושה או שמונה. ונעבור למונח הנדסת תודעה. אם כבר מדברים, הנדסת תודעה היא להוסיף לתוכניות הלימוד תכנים המלמדים שגברים ונשים אינם שווים, כי בעולם של היום, לשמחתי, הדברים הולכים לכיוון של איזון. וזה ממש לא קשור לשיעורי התנ"ך, שלטעמי הם חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימוד. ערכי היסוד שלנו כעם ומדינה. מדינת ישראל קמה על בסיס השוויון, היכולת שלנו להיות עם חופשי בארצנו, לעבוד, ללמוד, למצוא את שאהבה נפשנו ולהצליח לשלב קריירה ובית בלי להיות עייפים בכל שעות היממה. לעמוד בפקקים, לאכול אוכל טוב, ליהנות מהתרבות הנפלאה שלנו, מהאנשים שלנו שלא דומים לאף אחד אחר, וכן, גם לקטר. לקטר על המצב, על המחירים, על זה שבא לנו לקנות דירה. את כל זה כולם זכאים לעשות, גם אם יש להם בני זוג וגם אם יש להם בנות זוג. אגב, גם אם הם רווקים. סתם כי לא הזכרתי.
השאלה שבכנות אין לה תשובה אחרת מאשר המילה לא בטוש אדום בוהק, היא האם זה משנה מי מחכה בבית לעובד טוב, מסור, שמביא תוצאות בשטח ומתקדם במעלה המדרג פשוט כי מגיע לו. ואני שמה בצד את השוני בהשקפת העולם האידאולוגית שלי עם אוחנה מאחר וזה ממש לא משנה. למרות שהייתי רוצה שיו"ר הכנסת יבין יותר מכל את הדאגה לשמירה על חברה דמוקרטית שתגן על כל חבריה, הימצאותו בקואליציה חשובה בדיוק לדברים הללו. אני מודה, אני ממש לא אוהבת להפוך אנשים לפלקט, אבל מאחר ומדובר בנבחר ציבור, עליו להאיר בפרוז'קטור גם את החלקים האפלוליים יותר.
אשמח לדעת שאני טועה, אך נכון לעכשיו לא ראיתי גינוי של אף חבר ממשלה את דבריו של מעוז. אפילו לא אמירה מכובסת של 'יופקו לקחים, אנחנו בעד שוויון'. לא. והכי גרוע, הוא שישנם ישראלים, שהרי בחרו בנעם ובמה שהיא מייצגת, שאולי חושבים כמותו. כאלה שלא מבלים עם קולגה מהקהילה רק בגלל זה, או לא מרשים לילדיהם לעשות זאת, ויש עוד המון דוגמאות מדכדכות שאחסוך מכם. ועדיין, אני יודעת שמדובר בקומץ שעליו לשנות את דעתו, אבל בקומץ בלבד.
ולכל מי שאכן חושב אחרת: אנחנו נמשיך לחיות פה ביחד, כולם, לאהוב את המדינה, לשרת בצבא, לשלם מיסים, להתלונן שהם גבוהים, לעבוד, ללמוד, לעשות הליכות בערב, לשבת בבתי קפה, וכן, חלקנו גם ילמדו תורה. יום יבוא, וזה לא יהיה עוד הרבה זמן, בו ילד שיגיד בבית הספר שיש לו שני אבות או שתי אימהות יקבל בדיוק את אותו המבט לו זכה חברו שיספר שיש לו אב ואם, וחברם שהוריו בכלל גרושים ומגדלים אותו בהורות משותפת. זה יקרה, אין לי ספק, והאחריות לכך היא שלנו.