אני כותב את השורות האלה בתום חגיגות יום העצמאות ה־75 למדינת ישראל ואני מבקש לשתף אתכם בתחושות שלי ביומיים יוצאי הדופן האלה שחווינו בשבוע שעבר: יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה ומיד לאחריו, במעבר חד מאוד, חגיגות יום העצמאות.

האמת היא שחששתי מאוד מהצורה שבה ייראו ויעברו הימים האלה השנה כי הפילוג והקרע בתוכנו הגיעו לשיא שאני לא זוכר כמותו הרבה שנים. היו שרים שלא הגיעו לטקסים הממלכתיים, היו עימותים מכוערים בבתי העלמין, מחאה שקטה בזמן נאום ראש הממשלה, וגם ראש אופוזיציה אחד שהחליט שבגלל פוליטיקה קטנה הוא מחרים את הטקס הכי מרגש, יפה וממלכתי בישראל. אז נכון, יש אירועים שכאב לי הלב לראות אותם, אבל בסך הכל לשמחתי הרבה, יום הזיכרון עבר יחסית בשלום ונשאר ממלכתי ומאחד.

ביום הזיכרון עצמו הגעתי כמדי שנה לתיכון שבו למדתי, הגימנסיה הריאלית בראשון לציון, כדי להשתתף בטקס יום הזיכרון המרגש והמצמרר שערכו בבית הספר. אחרי הטקס עליתי בספונטניות מוחלטת לכיתה ט׳5 ושוחחתי עם התלמידים מהלב על היום הזה ועל המדינה שלנו. זה היה מרגש מאוד.

כמעט בכל שנה, כשאנחנו מתקרבים לימים המיוחדים האלה, עולה בי המחשבה: האם לא כדאי להפריד ולו במעט זמן בין יום הזיכרון ויום העצמאות? אבל אז אני מיד עונה את התשובה: לא. כי עצם המעבר החד כל כך מעצב לשמחה הוא הכוח שלנו והקסם שלנו כמדינה. אני לא מכיר עוד מדינה בעולם שעוברת ככה מהרגע הכי עצוב לרגע הכי שמח.

תראו מה עשינו כאן ב־75 שנה: יש לנו מדינה חזקה, משגשגת, צבעונית, מלאה בפסיפס רחב ויפה כל כך של אנשים, תרבויות ודעות שרק משקפים פעם נוספת איזו מדינה יקרה ויפה יש לנו. כשצפיתי בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל, טקס שאני מחכה לו כל שנה, התרגשתי כל כך לראות את משיאי המשואות, הפנים היפות של המדינה והחברה שלנו בחגיגה אחת, גדולה ומאוחדת לישראל שלנו. יש לנו את צה"ל, צבא אחד, יחיד ומיוחד, חזק, ערכי ועוצמתי, וטקס החיילים המצטיינים בבית הנשיא רק הוכיח לי את זה. אין תחליף לצה"ל שלנו, וגם מי שינסה לשכנע אותי אחרת - לא יצליח.

אני גאה בעם שלי, במדינה שלי, בדגל שלי, בצה"ל ובכוחות הביטחון שלנו, בהמנון שלנו ובאזרחים שלנו. גם כשאנחנו מתווכחים, זה מראה על כוח ועל ייחודיות ואל לנו לשכוח את זה. הרווחנו את עצמאותנו בזכות ולא בחסד, אנחנו מנצחים כל יום ויום, וכל זה בגלל שיש לנו בסיס ומורשת עמוקים כי כשזוכרים בונים חיים. מזל טוב ישראל שלי.