יום ירושלים שמצוין היום (חמישי) הוא מיוחד במינו. הרי במשך מאות שנים אבותינו התפללו בכיסופים אדירים לעלות ארצה ולראות את ירושלים בבניינה. יש לזכור שהרבה מאחינו לא מרגישים את קדושת העיר ואת הזכות העצומה של דורנו שזכה לאחד את עיר האלוקים אחרי 19 שנה של כיבוש זר ועוין. בפועל, הכל חוזר לחינוך. חבל שלא מלמדים תנ"ך כראוי ומנשלים חלק מהדור הצעיר מממורשת אבותיו.
ציבור גדול צפוי להגיע היום לירושלים כדי לחגוג את יום איחודה. יש מאחינו שעלו ארצה מתוך מחשבה שירושלים של זהב היא ממש של זהב והתאכזבו קצת בהגיעם. אישית, אני מודה כל יום על זה שמשפחתי ואני זכינו לדור בירושלים.
במאבק המדיני עם אומות העולם, הדברים לא פעם מתמקדים בירושלים. עלינו לזכור שירושלים היא עיר הבירה של עם ישראל ולא של אומה אחרת. נוכל לעמוד על זה רק מתוך חינוך, הבנה עמוקה ודבקות במורשת אבותינו. רק חוסר חינוך יכול להניב את הרצון של כאלה הרוצים לתת חלק מבירתנו לזרים. מתוך חוסר הבנה מה זה עם ישראל ומהי באמת ירושלים בשביל ישראל, ולטובת העולם כולו, הם מוכנים לשתף פעולה עם זרים נגד ישראל.
רבי יהודה הלוי ז"ל כתב לפני כאלף שנה, בהיותו בגלות ספרד: “לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב". הכמיהה הייתה עצומה בכל הדורות. בהרבה בתים יהודיים באירופה היה על הקיר שלט שנכתב עליו “מזרח", לפעמים עם ציור של ירושלים. בכל החתונות ציינו את החורבן בשבירת הכוס. ירושלים הייתה חרבה, אך כיום היא כבר לא כך. עם זאת, עוד הרבה עבודה לפנינו, בפיתוח תשתיות העיר ובפיתוח אהבה לעיר הקודש. עלינו לעבוד על זה שהחינוך יכלול שוב את ירושלים, עיר הבירה של מדינת ישראל האהובה ושל העם היהודי באשר הוא.
ברוכים תהיו, משחררי ירושלים ומגיניה. על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה. ויתקיים בנו “ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", לא כתפילה לעתיד רחוק, אלא שנדע לראות כאן ועכשיו את תהליך ההתעצמות של ירושלים, עיר הבירה של אומתנו.
הכותב הוא חבר ב"מבטחי" – פורום מפקדים לאומי