בהקשר זה חשוב להזכיר כי היו מקרים בו נציג הקואליציה המועדף כלל לא נבחר, כמו במקרה אורלי לוי-אבקסיס למשל. כזכור, לוי גברה על חכ"ל קרן ברק בתוך סיעת הליכוד, אך הפסידה בהצבעה הכללית, כאשר חה"כ שמחה רוטמן נבחר על חשבונה כנציג בוועדה לבחירת שופטים.
במקרה אחר, נציג האופוזיציה בשנת 2009, חכ"ל אורי אריאל, נבחר על חודו של קול בזכות תמיכת הקואליציה, וגבר על חכ"ל רוני בר און שאמור היה להיות נציג האופוזיציה.
עבור השופטים, לעומת זאת, זה בהחלט משנה. גם כאשר לא מדברים על כך, צריך לזכור כי גם הם יודעים לפעול בסחר ובממכר הנדרש לקדם דילים כאלו ואחרים ואת השופטים הרצויים. ההוכחה לכך הייתה דווקא כאשר אפי נוה הפר את הדיל המסורתי בין לשכת עורכי הדין לשופטים, חבר לשרה לשעבר איילת שקד, ואפשר לה בתוך "קודש הקודשים" למנות שופטים מההתיישבות, וכאלה בעלי תפיסה שמרנית.
הפוליטיקאים, כאמור, אוהבים להתערב במינוי השופטים, וכנראה שאין זה סוד שגם השופטים ישמחו לראות פוליטיקאים שיהיו יותר נוחים עבורם, וכך למעשה, בניגוד לנאומים הביקורתיים של הנשיאה חיות נגד יוזמות החקיקה, היא, כמו גם גם לפיד ואלהרר, תלויים באיש אחד שלא ברור האם יעמוד בדבריו. לאיש הזה קוראים בנימין נתניהו.
התרעות פיקוד העורף