למרות שמספר הנרצחים במגזר הערבי בימים אלה נמצא בנסיקה מדאיגה, ישנה תחושה שבעיני ישראלים לא מעטים מדובר בבעיה שכביכול אינה נוגעת בהם. אלא שזו טעות חמורה. במדינה נורמלית, חפצת חיים, התופעה ההרסנית הזו הייתה מטופלת מזמן בטיפול שורש עמוק שהיה גודע אותה באבה.

הטרור הפלילי במגזר הערבי מקרב את מדינת ישראל למדינות שבהן החיים מתנהלים על פי חוקי המאפיה. במדינות כאלה אורח החיים מוכתב על ידי המאפיה, שפועלת כמעט ללא הפרעה, כשהאזרחים עוצמים עיניים ושותקים, אינם מסרבים ואינם מתנגדים, מתוך ידיעה ברורה מה המחיר שהמאפיה גובה מהמתנגדים.

דיון החירום במשרד ראש הממשלה בנושא הכנסת שב"כ למלחמה במשפחות המפשג במגזר הערבי. צילום: עומר מירון / לע"מ, סאונד: בן פרץ / לע"מ

אם מדינת ישראל לא תפעל כאן ועכשיו, במלוא העוצמה והיכולות שבידיה, למיגור הנגע הנורא הזה שמתפשט בנו כמו סרטן, זה רק עניין של זמן עד שארגוני הפשע במגזר הערבי יתחילו לפעול בתוך מדינת ישראל במלוא העוצמה, תוך כדי ניצול קריסתה של משטרת ישראל, ויהפכו לרשות האוכפת; כלומר הם יהיו הכתובת לאזרחים שמשטרת ישראל לא נתנה מענה לבעיותיהם.

איתמר בן גביר בזירת החיסול ביפיע (צילום: ללא)

לארגוני הפשע יש מענה לכל חולי שהמשטרה מתקשה להתמודד איתו: יש להם הרבה מאוד כסף, ובעיקר יש להם צבא גדול של חיילים צייתנים ונאמנים שלא נרתעים מלבצע כל משימה שמוטלת עליהם. לאותם ארגונים יש גם יכולות לשנות סדרי שלטון, כמו למשל להתערב במכרזים ציבוריים. במציאות הזו הם יחדרו לכל אורחות חיינו, כאמור תוך ניצול חולשת המשטרה. מעבר לעיסוק בסמים, בגביית דמי חסות, במתן הלוואות בריבית רצחנית ובהשתלטות על עסקים, אותם ארגונים יטפלו תמורת תשלום גם בסכסוכי שכנים; תופעה שכיום משטרת ישראל ברוב המקרים כמעט לא מטפלת בה; יסייעו למי שלא קיבל את כספו מעסקה ועוד.

לסיכום ניתן לומר שהרפיון המשטרתי לאורך זמן, שנוצל היטב על ידי ארגוני הפשע בעיקר במגזר הערבי, עלול להפוך את ישראל למעצמת פשע. הגיע הזמן שהממשלה הרופסת הזאת תציב את הבעיה הזו בראש סדר היום שלה, בטח לפני הרפורמה המשפטית.