היועצים המשפטיים כפופים מקצועית ליועץ המשפטי לממשלה, ומנהלית למשרד הממשלתי, לכן, לדעתי, הדרך היחידה להתגבר על הבעיה היא שהמינוי ייעשה על ידי המשרד והיועמ"ש במשותף, ולאו דווקא בדרך מפותלת – בוועדה משותפת לקואליציה ולאופוזיציה – כפי שמסתמן מהדיונים המתקיימים בבית הנשיא.
נציג המשרד הממשלתי לצורך זה יהיה מנכ"ל המשרד ולא השר, משום שחובת הנאמנות של היועמ"ש במשרד היא למשרד ולא לשר עצמו, ולכן לא רצוי שהשר הוא זה שימנה אותו. אני מציע שעל המועמד להיות מוסכם הן על המנכ"ל והן על היועמ"ש, ולכל אחד מהם תהיה זכות וטו. אין הכוונה למנות יועץ משפטי משרדי שכל הזמן יאמר הן לשר ולא ימנע ממנו לקבל החלטות שאינן חוקיות, כי היועמ"ש במשרד הוא ממש אחראי לתקינות המערכת המשפטית, וחייב לוודא שדברים נעשים רק על פי החוק. אם ימונו ישירות בידי השר, יש חשש אמיתי שכך הם ינהגו, כלומר ירצו את השר על חשבון החוק. אין דברים אלה אמורים לגבי היועץ המשפטי לממשלה, שנבחר על ידי הממשלה על פי המלצת ועדת איתור.
כבר כתבתי ואמרתי שאינני תולה רבות בשיחות בבית הנשיא ובמאמצי התיווך שלו, אך כנראה שלמרות הכל מתגבשת שם הבנה בין הצדדים. ההבנה היא מסובכת, ובנוסף יצטרך לחול שינוי באשר למעמדו של היועמ"ש וכן לאפשר לכל שר להביא ייצוג משפטי משלו לבית המשפט, אם יאתגרו את החלטותיו.
אזרח מפוחד
אינני נביא ולא בן נביא, ולכן אינני יודע מה יחליט בג"ץ, אבל בן גביר בשלו: לאסוף לעצמו עוד סמכויות במסגרת פקודת המשטרה שהתאימה עד כה לכל השרים לביטחון פנים ולשרי המשטרה לפני כן מימין ומשמאל. בן גביר, אגב, טען בתשובתו לעתירות כי "הן פוליטיות, שאין דבר בינן לבין דמוקרטיה במשטר תקין ולא כלום".
שופטי ההרכב לעניין זה הם יצחק עמית, עוזי פוגלמן ויחיאל כשר. ימים יגידו מה תהיה החלטתם, ואינני רוצה לקבוע את עמדתי על סמך אמירותיהם, כי לא תמיד זה נכון. אבל ייתכן שניתן למצוא אינדיקציה ראשונית בדבריו של השופט עמית (שופט מצוין שעל פי כללי הסניוריטי עתיד להיות נשיא בית המשפט הבא) באומרו "כשחסרה המילה ממלכתיות, אני הופך לאזרח מודאג, ואפילו אזרח מפוחד".
התרעות פיקוד העורף