לאחוז שוב בהגה: על המדינה להפנות את משאביה לתחומי ביטחון הפנים

מילים ופרשנויות רבות נשפכות על מצבה של ישראל לנוכח ניסיונות הממשלה להוביל שינויים דרמטיים בצביונה של המדינה בחודשים האחרונים. אולם נדמה שכנס הרצליה, שכותב מאמר זה היה בין מארגניו ושהסתיים לפני כשלושה שבועות, הצליח לרכז ולזקק באופן יוצא מן הכלל את כל תחלואי הממשל ורצף כישלונותיו. בהקשר הזה ראוי לציין מספר דברים שעלו בכנס.

בתחום ביטחון הפנים, הוצגו נתוני הפשיעה הגואים ואובדן המשילות המוחלט של המדינה ומשטרת ישראל, בדגש על החברה הערבית. בנתוני סקר שהוצג בנושא על ידי כותב מאמר זה, כמעט 50% מהאוכלוסייה היהודית וכ־62% מהאוכלוסייה הערבית אינם חשים ביטחון אישי. המשטרה לא מצליחה לגייס ולשמר מספיק שוטרים מול התקנים הקיימים. לדברי המפכ"ל קובי שבתאי, "המציאות הנוכחית בישראל היא טרגית, בדגש על המציאות במגזר הערבי. נדרש מאמץ רב־זרועי וכלל־מדינתי לטיפול בבעיה זו".

השניים הדגישו את חולשת המערכת, את הישגיהם הנמוכים של תלמידי ישראל, את צפיפות הכיתות ואת הפער בכמות המורים ותנאי העסקתם, וזאת מול תקציב עצום שמופנה לתחום החינוך על ידי המדינה. הודגשה גם העובדה כי ממשלת ישראל מממנת בסכומים אדירים מוסדות לימוד חרדיים שאינם מלמדים מקצועות ליבה ואינם מכשירים את דור העתיד החרדי להשכלה ולרכישת אפשרויות תעסוקה.

סוגיית התעלמותה של מדינת ישראל מהדאגה לדורות הבאים טופלה אף היא בהרחבה בכנס, ועל כך ארחיב במאמר נפרד, אולם אחד הנושאים הקשורים לעניין זה, שקיבל התייחסות משמעותית, היה יוקר המחיה. תחום זה, שמוזנח לאורך שנים ארוכות על ידי הממשלות השונות, כבר הביא את המדינה למצב שבו היא אחת היקרות בעולם בכל התחומים.

שילוב של היעדר משילות, אכיפה ורגולציה, ביחד עם אדישות אזרחית וחזירות תאגידית המכוונת להשגת רווחי עתק בכל מחיר, הפכו את המציאות הקיומית בישראל לאחת היקרות בעולם. מה שלא מאפשר ולא יאפשר גם בעתיד את התפתחות הדור הבא במדינה ואפילו את עצם הישארותו והתבססותו כאן.

אחד הנושאים החשובים והמשמעותיים שבהם עסק הכנס היה סוגיית הזהות הישראלית. האם בכלל קיימת כזו ומה מחבר אותנו כאן בישראל? בסקר שבוצע במיוחד עבור הכנס על ידי חברת iPanel ושממצאיו הוצגו על ידי כותב מאמר זה, הוצגו נתונים מפתיעים ומטרידים כאחד. בין הממצאים העיקריים צוין כי כ־66% מאזרחי ישראל אינם חשים ביטחון כלכלי, בעיקר על רקע יוקר המחיה המופרז, עליות הריבית ושחיקת המשכורות והפנסיות. כ־93% מהאזרחים חשים כי החברה הישראלית אינה מאוחדת, בעיקר בגלל התנהלות הדרג הפוליטי והיעדר טיפול מדינתי בשבטיות ובשסעים החברתיים.

80% מאזרחי המדינה אינם נותנים אמון בממשלה, על רקע חוסר מקצועיותה ועובדת היותה בנויה מגורמים קיצוניים ומשיחיים. 81% מהאזרחים לא חשים כי הם מיוצגים על ידי חברי הכנסת וכי אלו משרתים בעיקר את מפלגתם ואת עצמם. צוין גם כי 70% מאזרחי המדינה אינם נותנים אמון ברפורמה המשפטית המובלת על ידי הממשלה וסבורים שהיא חפוזה, בלתי מקצועית ומכוונת לשינוי מבנה המשטר. כ־72% מהציבור מעדיף להעלות את אחוז החסימה ולצמצם את כמות המפלגות כדי לשפר את יציבות השלטון.

עם זאת כ־76% מאזרחי ישראל מעוניינים להמשיך לחיות בארץ ושילדיהם יגדלו בה. אולם רובם המוחלט (כ־72%) מעדיף לחיות במדינה יהודית בעלת מאפיינים חילוניים, ולא כזו המתנהלת על פי ערכי הדת וההלכה. רק 6% מהנשאלים היו מעדיפים לחיות במדינה בעלת מאפייני חיים דתיים.

התובנות המרכזיות שעלו מהכנס ומממצאי הסקרים השונים שהוצגו בו, הן כי נדרש שינוי דרמטי באופן שבו מתנהלת ממשלת ישראל אל מול הסוגיה האיראנית, בדגש על בנייה ומימוש של יכולות אסטרטגיות ללחימה עתידית נגד איראן, ובכלל זה חיזוק מחדש של קשרי הממשל עם ארה"ב והאיחוד האירופי, אשר ניזוקו קשות במהלך החודשים האחרונים על רקע התנהלות הממשלה והמהלכים למימוש ההפיכה המשטרית בישראל.

כמו כן נדרש שינוי במבנה הממשל ושיטת הבחירות בישראל, באופן שיגביר את הייצוגיות, היציבות השלטונית והמשילות, יאפשר בניית ומימוש תוכניות אסטרטגיות ארוכות טווח, ויאפשר גיבוש חוקה מחייבת לישראל, תוך פעולה מדינתית להגברת הלכידות החברתית ויצירת זהות ישראלית על פני זהויות שבטיות וסקטוריאליות הקיימות כיום במדינה.